תוכים מידע ומכירות קהילות, מאמרים וייעוץ בנושא תוכים
1. דיבור
א. לבחור תוכי שמתאים לנו
יש זנים שונים של תוכים בעלי יכולת חיקוי ודיבור, ובסופו של דבר ההשקעה של המגדל היא שתכריע אם התוכי "ידבר טוב" או לא.
ג'אקו שלא ישקיעו בו, יכול לא להוציא מילה כל חייו, ותוכון שמדברים אליו המון יכול לשנן ולפטפט מספר משפטים ומילים.
לפני שרוכשים תוכי, מומלץ לקחת בחשבון תנאי גידול, כלוב, צעצועים, טיפול רפואי, כמה זמן פנוי יהיה למגדל, ולא לחשוב רק על יכולת הדיבור שלו.
לזכור שתוכים גדולים יותר, הם בעלי קול חזק יותר ולרוב רעשנים יותר, והם דורשים יותר תשומת לב.
ב. תנאים נכונים
עלינו לאפשר לתוכי סביבה "ידידותית", שקטה ובלי הפרעות, שהתוכי יחוש בה בטוח, נטול חששות או פחדים.
ג. דרכי לימוד
עלינו להגות את המילים בצורה ברורה, בהתלהבות ובהטעמה. אם נחזור על אותה מילה באותו טון דיבור, התוכי ישתעמם ויסנן את המילה. זו גם הסיבה שטלוויזיה ורדיו הן שיטות לא מומלצות ללימוד תוכי לדבר, והשיטה המועדפת והיעילה ביותר היא דיבור ואימון אישי.
עלינו לומר מילים בהתאם למצב, ולהיות עיקביים. לדוגמא, רק בבוקר לומר "בוקר טוב", בערב "לילה טוב", כשהולכים לומר "ביי", כשמגיעים לומר "שלום". זה יקל על התוכי להבין את המשמעות ויקשר את המילה למעשה.
שיטת "דוגמא/מתחרה"- התוכי עומד על מעמד, משענת כסא או כדומה, ושני בני בית יושבים לידו. אחד שואל שאלה, לדוגמא "מה זה?"
השני עונה "תפוח", הראשון משבח את השני ומביא לו את התפוח. לאחר מכן התפקידים מתחלפים, השני שואל והראשון עונה ומקבל את
הפרי/החפץ והתגמול המילולי. ההשפעה על התוכי רבה, כי גם אצלם קיים יצר תחרותי, וגם התוכי רוצה לזכות בצ'ופר.
יש לזכור שלא מיד התוכי יאמר את המילה במדוייק, ויש לתגמל אותו על המאמץ, כדי לדרבן אותו להמשיך לנסות.
מאמר מומלץ לקריאה: למד את התוכי שלך לדבר
2. עלה, רד
"עלה"
הסירטון הבא מסביר איך לגרום לתוכי לעלות על היד:
תרגום:
רוב התוכים מכירים כבר את ההתנהגות הזו, הם עולים ויורדים מענפים כל היום. אז איך גורמים לתוכי לעלות על היד?
במקרה של תוכי ידידותי-
שמים את היד ליד הבטן שלו, ואומרים "עלה", או כל פקודה אחרת שאנחנו רוצים שהוא יזכור.
בפעמים הראשונות הוא לא יבין את המשמעות של המילה, אבל ככל שנתרגל איתו יותר ונהיה עיקביים עם המילה, הוא יבין ויקשר
בסופו של דבר את המשמעות שלה.
אם מדובר בתוכי בינוני או גדול, מומלץ לשים את הזרוע, ולא את האצבע, כי לרוב הוא ינסה לנשוך אותה.
לאו דווקא מתוך אגרסיביות, אלא גם מתוך סקרנות.
אם בכל מקרה, מציעים את היד לתוכי גדול, לא לשים אותה מול הפנים שלו, אלא לקרב בעדינות לגובה הבטן.
אם התוכי לא עולה, אפשר לקרב יותר את היד ולדחוף מעט ובעדינות את היד לבטן של התוכי. התוכי לרוב מיד יעלה,
כי הוצאנו אותו משיווי משקל, וכדי להחזיר לעצמו את היציבות הוא נאלץ לטפס על היד.
כשהתוכי עולה על היד, נותנים לו צ'ופר ו/או משבחים אותו מיד. זה חשוב מאוד, כיוון שכשאנחנו מוציאים את התוכי משיווי משקל
ומערערים את יציבותו, זו פעולה מאוד שלילית שהתוכים לא אוהבים.
כשאנחנו מצ'פרים ומעודדים אותו על כך שהוא עלה עלינו, אנחנו גורמים לו לשכוח את המצב הלא נעים שהוא היה בו, וגורמים לו
להתרכז בכך שהוא עשה משהו טוב שהלהיב אותנו. זה חשוב להמשך האילוף שהתוכי יראה בחוויה כחיובית ולא שלילית.
במקרה של תוכי פחות ידידותי-
יש לשים יד אחת מול התוכי, לא קרוב מדי, רק להסחת דעתו. עם היד השנייה מגיעים אל הרגליים שלו מאחורה, ואומרים את הפקודה ("עלה").
מפני שהמקור לא בכיוון של היד, התוכי לא ינשוך, וכיוון שהוא יוצא משיווי משקל, הוא יטפס על היד שמאחוריו.
כשהתוכי עולה, מיד נותנים צ'ופר, כדי להפוך את החוויה לנעימה ולא לשלילית.
"רד"
מורידים את היד כך שהבטן של התוכי תהיה בגובה המקל/המעמד שאליו אנחנו רוצים שהתוכי ירד, ואומרים "רד".
הערות:
ככל שתתרגלו יותר, התוכי ילמד מהר יותר. אבל זה לא אומר שצריך לשבת איתו חצי שעה ויותר.
התוכי ישתעמם או יתעצבן ולא ישתף פעולה. תשבו כמה דקות בכל יום, ולתקופה הארוכה זה ישתלם.
חשוב להיות סבלניים, ועדינים עם התוכי.
לא להתחיל אימון אם התוכי לא מעוניין בכך, ולא להתעצבן אם הוא לא משתף פעולה.
האמון ביניכם לבינו נבנה ככל שתתקשרו איתו, וככל שתתנו לו הרגשה חיובית, לכן הצ'ופרים (מזון או מילולי) חשובים מאוד.
3. בוא
סרטון המדגים איך לגרום לתוכי לבוא או לעוף אליך:
תרגום:
"בוא"
אפשר להתחיל כשהתוכי בקצה אחד של הסטנד, או של השולחן, תלוי איפה האילוף מתבצע, ואנחנו בצד השני.
אנחנו מחזיקים את הצ'ופר (משהו שאנחנו יודעים שהוא אוהב), מראים לו את הצ'ופר ואומרים את הפקודה "בוא".
כשהתוכי יגיע אלינו וייקח את הצ'ופר, נשבח ונעודד אותו.
לאט לאט עוברים למרחק יותר גדול שהתוכי צריך ללכת כדי להגיע לצ'ופר, תוך שימוש באותה פקודה או תנועת יד.
"בוא" בתעופה
לתוכי שיכול לעוף, ונוצות התעופה שלו לא נגזרו.
מתחילים כמו ב"בוא" רגיל, התוכי בצד אחד, אנחנו והצ'ופר במרחק מה ממנו. אנחנו מראים את הצ'ופר ואומרים את הפקודה.
כשהתוכי מגיע אלינו בהליכה, ונוגע בצ'ופר, נותנים לו לקחת אותו ומשבחים אותו.
לאחר כמה תרגולים, כשהתוכי מגיע אלינו, אנחנו מוסיפים את הפקודה "עלה", וכשהתוכי עולה על היד משבחים אותו שוב
ואם רוצים נותנים עוד צ'ופר.
עוברים למרחק בו התוכי לא יכול להגיע אלינו בהליכה, וחייב לעוף אלינו, אבל לא רחוק מדיי כדי שהוא לא יפחד לנסות.
חוזרים על הפקודה "בוא" ומראים לו את הצ'ופר.
אם התוכי פוחד, אפשר להתקרב כדי שהוא יוכל לקפוץ אלינו.
כשהתוכי קופץ או עף אלינו, נותנים לו את הצ'ופר ומשבחים אותו.
הערות:
מומלץ לביטחון התוכי, שנוצות התעופה ייגזרו, ולהסתפק ב"בוא" רגיל.
4. ליטוף התוכי
סירטון המראה מה הדרך הנכונה לגשת אל התוכי וללטף אותו:
רוב התוכים אוהבים שמלטפים אותם בראש, בכיוון הנגדי של צמיחת הנוצות (לא כמו שמלטפים כלב, למשל).
מומלץ קודם "להציג" להם את היד, להרים את היד מעל ראשם, וללטף בעדינות. תנועות מהירות או אגרסיביות יפחידו את התוכי.
מאידך, יש תוכים שלא מרגישים בנוח כשנוגעים בהם. מה אפשר לעשות?
אם הרגליים שלהם מחוץ לכלוב (כשהם אוחזים ברשת) או אם הם עומדים על סטנד, אפשר לגעת לשנייה ברגליים שלהם.
אחרי שנגענו, אומרים "יופי" (או משהו בסגנון) ומציעים להם צ'ופר.
לשים לב שנוגעים ומזיזים את היד לאט ובעדינות, תנועות מהירות או אגרסיביות יפחידו ויאיימו על התוכי.
אם רואים שהתוכי מפוחד או לא משתף פעולה, תרחיקו את היד ואל תלחיצו אותו.
אם הוא מאפשר לגעת בו, שוב מקרבים את האצבע לרגל, ומלטפים כמה שניות.
שוב אומרים "יופי" ומביאים צ'ופר.
ממשיכים בתרגול ולאט לאט, בהתאם לתגובה של התוכי, נוגעים בו ליותר זמן ובעוד מקומות
אפשר להתחיל גם עם הראש, לקרב את היד לאט לפנים ולמקור, ולתת צ'ופר בכל שלב של התקדמות, גם אם לא נגעתם בו.
העיקר להרגיל את התוכי לנוכחות היד שלנו ולמגע שלנו.
לאט לאט הוא יבין שאנחנו לא איום והוא יאפשר לגעת בו.
הערות:
תוכי שנותן בנו אמון, הוא תוכי שיאפשר לנו לגעת בו. עלינו לתרגל עם התוכי בסביבה שקטה, כשאנחנו רגועים וסבלניים
ושהוא במצב רוח רגוע. האמון נבנה לאט לאט, ואין לצפות שהתוכי מיד יתרגל אלינו ולמגע שלנו. שוב, סבלנות משתלמת.
