דף הבית / מאמרים וטרינרים / מחלת הכלמידיה-שאלות ותשובות

מחלת הכלמידיה-שאלות ותשובות

שאלות:

שאלתי נוגעת למחלת הכלמידיה המוכרת גם בשם מחלת הדררת,שאלתי הראשונה היא מהיכן ניתן למחלה השם "דררת" (מהי משמעות המילה).
שאלה נוספת היא בנוגע לבדיקות הנעשות לגילוי המחלה,קראתי בעבר שיתכן ובבדיקת דם ימצאו נוגדנים למחלה אך אין הדבר מעיד על כך שהתוכי אכן חולה במחלה,כלומר יתכן שחלה בעבר ועתה הוא בריא, לעומת זאת מומלץ לעשות בדיקת ביב להימצאות החיידק דבר שיעיד על כך שהתוכי אכן חולה,האם נכון? שאלתי האחרונה נוגעת לאופן הטיפול המומלץ , זריקות, סירופ ישירות לפה או אנטיביוטיקה במי השתייה.
תשובות:

ראשית למקור השם "דררת" – באנגלית המחלה קרויה Psittacosis. הסוג דררה בלטינית =Psittacula, לכן כנראה מי שתרגם לעברית החליט על "דררת". השורש הלועזי Psitta פירושו תוכי, ואמנם גם ה" ג'אקו " (Psittacus) וגם הדררה – שנים ממיני התוכי שהיו מוכרים לתרבות המערבית יחסית מוקדם בהיסטוריה, זכו לכך שהשורש יכלל בשמם. יצויין שהמחלה קרויה לעתים אורניתוזיס, כלמידיוזיס, כלמידופילוזיס ועוד – מונחים אלה משמשים בעירבוביה, לעתים לתאור המחלה באדם ולעיתים בציפור. לצורך טקסט זה – נתייחס אל הכל כאל ישות אחת.

גורם המחלה – חיידק ייחודי, אשר מרבית חייו הפעילים עוברים בתוך תאי המאכסן (וע"י כך הוא חומק ממע' החיסון). בשנים האחרונות שונה שם הסוג מכלמידיה לכלמידופילה, זאת על מנת להבדיל בינו ובין חיידקים קצת שונים, אשר נשארו תחת השם כלמידיה. השם הנכון כרגע – Chlamydophila psittaci. יש מינים אחרים של חיידקי כלמידופילה באנשים, חתולים, מעלי גרה, שרקנים ועוד..

המחלה בציפורים (בקצרה) – יכולה להיות חריפה, תת-חריפה, כרונית. לובשת ופושטת צורות! אין שום סימן ספציפי שיכול להביא לזיהוי ודאי בלי בדיקות ספציפיות. ברוב המקרים החריפים הציפור נראית חולה (אפטית, סמורה, "ישנונית"), לעיתים קרובות משלשלת שלשול ירקרק, צבע השתן וחומצת השתן עשוי להיות ירקרק או צהבהב עקב פגיעה בכבד, בחלק מהמקרים יש סימני מע' נשימה כמו דימוע, נפיחות סינוסים, הפרשה מהנחיריים, בספירת דם יש עליה משמעותית בתאים הלבנים ובצילומים הגדלה של הטחול. לא מחויב שיופיעו כל הנ"ל.

נשאות בציפורים – שכיחה מאוד! משהו כמו כל תוכי רביעי שנבדק… יש גם זנים בעופות משק, יונים, עופות מים וציפורי שיר. רוב הציפורים הנשאיות נראות בריאות לחלוטין.

המחלה באדם – יחסית נדירה (אולי לא מספיק מאובחנת). זני החיידק של תוכיים ושל תרנגולי הודו נחשבים לאלימים יותר עבור האדם. אחריהם אלה של היונים. סימנים אפשריים כוללים מחלה דמויית שפעת, כאבי גרון, שלשול, חום יחסית גבוה ו\או עולה ויורד, דלקת ראות. חלק מהמקרים מסתבכים עד כדי מוות מן המחלה.

אבחנה בציפורים –
1) בדיקות לנוגדנים בדם (למשל הקיט של אימונוקומב) מזהות את התגובה החיסונית לחיידק ולא את החיידק עצמו. אם מדובר בציפור שלא טופלה בעבר – סביר להניח, שאם יצאה חיובית היא עדיין נגועה. זאת בגלל האופי של החיידק, אשר עובר למצב נשאות סמויה במקרים רבים. מצד שני, בציפור שטופלה אי אפשר לדעת אם הטיפול הצליח על סמך בדיקה זו, ולא ברור כמה זמן הנוגדנים יכולים לשרוד אחרי המחלה. יכול גם להיות שהציפור התנקתה בעצמה ונותרו רק הנוגדנים. בעיה נוספת עם הקיט היא הסוביקטיביות שלו (לפעמים מופיע כתם חלש וקשה להחליט אם זה משמעותי). כמו כן, לגוף לוקח לפחות שבוע לפתח תג' נוגדנית, כלומר בשלבים מוקדמים של המחלה הבדיקה תצא שלילית. יצויין שיש בדיקות אחרות לנוגדנים (לא בשימוש רוטיני בארץ), המאפשרות קביעה כמותית. שתי בדיקות עוקבות בהפרש 10-14 יום, המראות עלייה משמעותית בכייל הנוגדנים הן הוכחה חותכת להדבקה פעילה.

2) PCR – שיטה מולקולרית לזיהוי ה DNA החיידקי. ככל בדיקות ה PCR, גם זו שיטה רגישה וייחודית מאוד. ניתנת לביצוע מדם, מטושי עין\קנה\ביב, רקמות פנימיות שונות. חסרונות השיטה נובעים מרגישותה הרבה. חשוב להמנע מכל זיהום של הדגימה בזמן האיסוף בשטח ובמעבדה! נוסף לכך, בציפור שטופלה באנטיביוטיקה מס' החיידקים עלול לרדת מתחת לסף הזיהוי, לכן אינני ממליץ על ביצוע הבדיקה מייד אחרי רכישה. סוג החומר הנבדק חשוב אף הוא. אני מעדיף לבדוק דם או דם+מטוש משולב של עין\קנה\ביב (בסדר הזה…  🙂 ). בדיקה רק של מטושים עלולה לא לזהות ציפור נגועה, אשר איננה מפרישה את החיידק.

3) אימונופלואוריסנציה – נוגדן ספציפי לחיידק הצבוע בחומר פלואוריסנטי. הייתה בשימוש נרחב בעבר. חסרונותיה הם הסובייקטיביות שלה, והעובדה שהנוגדן נקשר לפעמים גם לחיידקים אחרים.

4) בדיקות נוספות וקיטים לאבחון החיידק קיימים, אך אינם בשימוש מעשי בישראל. בידוד החיידק בתרביות תאים או בעוברי תרנגולות כמעט ולא מבוצע עוד.

טיפול – התרופות המקובלות הן ממשפ' הטטרהציקלינים, וספציפית דוקסיציקלין היא המומלצת ביותר. ניתן לטפל בזריקות או דרך הפה. הטיפול ארוך! 45 יום נחשב הסטנדרט המחמיר, אבל לפעמים גם זה לא מספיק. טיפול במי השתייה איננו מומלץ, אלא במקרים בהם מדובר במספר גדול של ציפורים ואין דרך אחרת. גם אז, מזון המכיל דוקסילין או טטרהציקלין נחשבים דרך טיפול אמינה יותר (בחו"ל אפשר לקנותם, בארץ אין ככל הידוע לי). לגבי הציפור הבודדת – אם היא חולה מאוד מתחילים בזריקות ואח"כ עוברים למתן סירופ לפה. אם היא רק נשאית – סירופ מספיק. אין להשיג בארץ את החומר המומלץ להזרקה (רבים מביאים אותו מחו"ל). חומרים אחרים עלולים לגרום נזק. לאחרונה, גם את הסירופ המקורי אי אפשר להשיג, אך יש חלופות וטרינריות. אם אפשר – רצוי לתת את התרופה ספוגה בתוך משהו שהתוכי אוהב (במבה, ביסקוויט, דגני בוקר וכו') ולא לריב איתו כל יום. כל זאת בתנאי שמוודאים 100% שהתרופה נכנסה! אחרי הטיפול ממתינים מס' שבועות ובודקים שוב. במקרים בהם הטיפול נכשל יש אפשרויות אחרות.[/protect]

ד"ר עדי גנץ
( DVM, MSc, DVSc, Dip. ABVP (avian practice מנהל המרפאה האקזוטית. מרפאת מומחים לציפורים וחיות אקזוטיות.

אודות תוכיאינפו

השאר תגובה

Unfortunately, your license verification failed because of this reason: License is not installed yet or corrupted.