במוצ"ש, ה-10 לחודש הוקפצו עשרות מורות-חיילות לעוטף עזה (זאת כבר הייתה הנגלה שנייה של ההקפצה) ובינהן אני.
הסיטואציה הייתה מלחיצה מעט אבל נסעתי בידיעה שאני הולכת לעשות עבודה חשובה.
חילקו אותנו לפי 'מרחבים' [אני משרתת בחולון = מרחב מרכז] ואותנו שלחו למועצה אזורית אשכול, כ-4 ק"מ מעזה.
את לילות השבוע הראשון העברנו בכיף בביה"ס ניצני-אשכול (ישנו במתחם כיתות א' והיתה הרגשה כללית של מסיבת פיג'מות) ואני שובצתי לבית ילדים בקיבוץ ניר-עוז. מכיוון שרוב המשפחות עזבו את הקיבוץ במשך המבצע 'עופרת יצוקה' היו יחסית מעט ילדים, היו לי 11 ילדים מקסימים, בכיתות א'-ו', שובבים אך גיבורים גדולים. הם לימדו אותי יותר טוב מהמפקדים שלי מה לעשות עם הישמע 'צבע אדום' ולימדו אותי להבדיל מתי צה"ל מפציץ ומתי החמאס.
פתאום מצאתי את עצמי יצירתית יותר מתמיד הכנו חיות מחרוזים (מזל שהילדים קלטו איך לעשות את זה כי אני ממש לא!), פתחתי סטודיו לקעקועי נצנצים אבל הלהיט היה ליצור תוכים מפלסטלינה, והתמחינו בעיקר בדררות וקוקטיילים (כמה מפתיע, לא?) יש תמונות על הפלאפון אשתדל להעלות בהזדמנות...) אני חייבת לציין שממש רציתי לקפוץ לביקור אצל לאה ואלי אבל לצערי הרב אסרו עלינו להסתובב..
לצערי מה שקרה בקיבוץ ניר עוז היה שהילדים מאוד אהבו אותי אבל מהצוות הבוגר לא קיבלתי יחס אוהב כל-כך ואפילו רמזו לי ש"כדאי לי שבוע הבא ללכת למקום אחר, כדי שיהיה לי מעניין"...(נחמדים שכמותם!).. זה היה ראשון-חמישי, ואת חמישי בלילה העברנו על מזרונים שהיו על שולחנות במכללת ספיר (שדרות). בדרך לשדרות קרה משהו מעניין, עבור מי שלא חי בשגרה הזאת: איש נחמד מהקיבוץ הקפיץ אותי למכללה כדי שלא אתייבש בהמתנה להסעה ובדרך היה צבע אדום כנראה (כי בתוך הרכב לא שמענו) והוא אמר לי "תראי זה לכיוון באר-שבע" וממש ראינו את הקסאמים באוויר תוך כמה דק' בישרו בחדשות על פצועים בב"ש ואז הוא הפנה את מבטי לאויר וזכיתי לראות את חיל האויר נותן להם בראש!! כעבור מס' שניות שמענו בומים אדירים וקלטתי שאנחנו עומדים ליד סוללת טנקים שגם כן מפציצים את עזה. מה שהפתיע אותי לגמרי הוא שהמצב לא הלחיץ אותי כל-כך.
את שישי-שבת העברתי בבה"ד החינוך (בסיס הדרכה של חיל החינוך ליד צומת מסמיה).
במוצאי שבת נסענו לישון במקלט בקיבוץ מגן (גם כן במועזה אזורית אשכול) ובזמן שהיינו בתוך הקיבוץ וחיפשנו את מיקום המקלט היה פעמיים צבע אדום וראינו מס' קסאמים עפים מעלינו והייתה נפילה אחת באיזור שממש הרעידה אותנו!!
את ראשון ושני ביליתי במקלט במושב ישע היפהפה שבו היו יותר כלבים מילדים (כי לא הודיעו שיגיעו חיילות למקלט ולקח זמן עד שהופצה הבשורה) אבל הגיעו יותר ילדים בהמשך והיה ממש כיף. ושלישי פתחו מחדש את בתי הספר אז חזרתי עם חברותיי החיילות לביה"ס ניצני אשכול ופגשתי את הילדים החמודים שלי מניר-עוז. היום בבוקר שיחררו אותנו הביתה מכיוון שעקב הפסקת האש וחזרה לשגרה לא היה בנו צורך יותר.
וזהו. כך עברו עליי שבוע וחצי מדהימים שאני שמחה שזכיתי לתרום ומה שבטוח זה שזה תרם לי המון.
תודה ששתפת אותנו ;-)
פשוט כל הכבוד! את עושה עבודה מדהימה ורואים את האושר בפנים של הילדים.