רז, ראה לאן התגלגל האשכול שפתחת.
איזו חגיגה.
ולרענון של נושא האשכול -
נשואה ומגדלת שלושה ילדודים בני 15 פלוס 14 ו-11.
במשך כל שנות ילדותי נהגתי לאסוף כלבים וחתולים נטושים ומורעבים
והסתרתי אותם במקלט, ללא ידיעתה הרחק מעינייה של אמי, שלא אהבה חיות.
את המזון שנתתי להם, חיפפתי מהצלחת שלי בארוחות.
הכנתי מבעוד מועד שקית ניילון והחלקתי לתוכה את תוכן הצלחת שלי,
כך שכולנו יצאו ברווח - אמי היתה מרוצה שסיימתי את כל המזון שהניחה לי בצלחת, אני הייתי מרוצה
שהיא מרוצה והכלב או החתול התורן היה מרוצה מארוחתו.
בניגוד לאמי, אבי מאוד אהב חיות ועזר לי "לתחמן" את אמי.
את הכלבים שאמצתי, כמובן שללא ידיעתה של אמי, לקח אבי לנגריה שלו.
לחלקם מצא בית חם וחלקם נשארו בנגריה וחיו באושר ועושר תזונתי הרבה שנים טובות וארוכות.
(חשוב לי לציין שבזמנו לא היו כל כך הרבה כלבים משוטטים ונטושים).
כיום מגדלת שתי כלבות מתוקות להפליא שהצלתי ממוות בטוח.
מוקה, היתה גורונת כבת שישה שבועות, שנמצאה במכלאה הוטרינרית של העיריה והיתה מיועדת להרדמה,
משום שלדברי עובד המכלאה העובדים לא משקיעים ב"סתם" גורים, אלא אם הם גזעיים.
את סקיי, הכלבה השניה מצאתי כשהיא רטובה ושרועה בצידי כביש ראשי וסואן, ביום גשום וסוער במיוחד.
הייתי בטוחה שהיא ללא רוח חיים, אבל משהו בה גרם לי לעצור בצידי הכביש ולבדוק.
ואכן, למרות שנלחמנו על חייה כשלושה שבועות בגלל דלקת ריאות קשה, הצלחתי לאושש אותה
והשאר היסטוריה.
אל עולמם של בעלי הכנף נחשפתי כשהחתמתי זוג גוזלי בולבולים שנפלו מהקן והדרך משם לעוחמם של התוכים
היתה קצרה מאוד.
כיום, אני מגדלת שני ג'אקויים זכרים, זוג סנגלים וזוג קקדו דוקורפס.
שישיה מנצחת.
אשתדל בקרוב לצרף תמונות של בני טיפוחי.
מתנצלת אם חפרתי, אבל זה עדיף מבורקסים לא?
