ברוכים הבאים לקהילת תוכי אינפו. מערכת הפורומום זמינה לקריאה בלבד. לדיונים הנכם מוזמנים לקבוצת הפייסבוק:
קבוצת הפייסבוק של תוכי אינפו. לחצו כאן למעבר.
בנוסף, הנכם מוזמנים לצפות בפורטל ולקרא מאמרים, מדריכים, ביקורות ועוד... לחצו כאן למעבר.

לזכור ודבר לא לשכוח!

פורום בו כולנו מדברים על הכל חופשי.

מנהל: מפקחים

סמל אישי של משתמש
uzibu
ניצוי מלא
ניצוי מלא
הודעות: 9688
הצטרף: 23 אוקטובר 2007 13:03
אזור מכירה: מרכז
שם פרטי:: עוזי
מיקום: פ"ת
איש קשר:

לזכור ודבר לא לשכוח!

שליחה על ידי uzibu »

ביום זה, יום השואה, אין אנו יחידים.
עמנו נמצאים ששה מליון מבני עמנו אך קולם לא ישמע.
עפרם נערם בין גבעות אושוויץ ושדות טרבלינקה וקבריהם
פזורים על פני אירופה לאורכה ולרוחבה.

אנו כאן כדי למלא את הצו "לזכור את הכל, לזכור - ודבר לא לשכוח".

[HR]
פרט מהחלק האמצעי של ציור בצבעי מים .
צוייר בידי אווה (חוה) לובובה, שנרצחה ב גיל 14
באושוויץ שבפולין.


תמונה

[HR]
התמונה צויירה בידי דיטה וולנטיק, שציירה ציורים נוספים.
בציור יש ניגוד בין השחור לצבעים.
חשבו מה מצויר בשחור ומה בצבעים, ומדוע?




תמונה

[HR]

את הציור צייר ילד בשם האנס ויינברג,
שנרצח באושוויץ בהיותו בן 12.
בציור מצוייר גיטו טרזינשטדט.
פרט מתוך תמונה עשויה מגזרי נייר משרדי.


תמונה

[HR]

גזרי נייר מגיליונות משרדיים שהודברו על רקע מבריק.
צוייר בידי הלנה מנדל, בת 8.
הלנה מגדל הובאה לגטו בטרזין בגיל 11, ונרצחה בגיל 13.

תמונה

[HR]

פרט מתוך החלק האמצעי של רישום בעיפרון על נייר צבעוני.
צוייר בידי רעיה אנגלנדר , שהובאה לגטו בגיל שלוש וחצי.
באוסף הציורים של ילדי הגטו במוזיאון פראג כלולים עוד 23 מציוריה, לרוב בצבעי מים או רישומים בעיפרון.
הייתה בין התלמידים המוכשרים יותר, וציירה לרוב נושאים לפי בחירתה.

תמונה

[HR]

חציו השמאלי של רישום עיפרון על קרטון אפור.


צוייר בידי יוסף נובאק שהובא לטרזין בגיל 11.
הוא השאיר 16 רישומים ותמונות בצבעי מים.
נרצח כחודש לאחר שהגיע לטרזין- בגיל 11.

תמונה

תודה ל"אין פרפרים פה" http://galim.org.il/parparim/.index.html


לזכור את הכל ולעולם לא לשכוח! תמונה
אדם שיודע שאינו יודע, יודע יותר מאדם שיודע אך אינו יודע שיודע.
UziDesign
** פרטי עוזר לאחד, ע"ג הפורום לכל אחד **
סמל אישי של משתמש
lea
פוקח עיניים
פוקח עיניים
הודעות: 2498
הצטרף: 10 נובמבר 2007 23:31

Re: לזכור ודבר לא לשכוח!

שליחה על ידי lea »

תמונות מהמסע לפולין 2005

בוכה הלב ודומעות העיניים

נזכור נזכיר ולא נשכח.
קבצים מצורפים
1.JPG
4.JPG
6.JPG
8.jpg
דברי חכמים
"אל תחפש את הדרך אל האושר, חפש את האושר שבדרך" (אלמוני).

תמונה
סמל אישי של משתמש
eli_lea
הידד אני תוכי!
הידד אני תוכי!
הודעות: 32614
הצטרף: 23 אוקטובר 2007 16:28
שם פרטי:: יש כינוי
איש קשר:

Re: לזכור ודבר לא לשכוח!

שליחה על ידי eli_lea »

"שאיפת חיי האחרונה נתמלאה..."

מרגיש אני כי דברים גדולים מתרחשים, וכי הדבר שהעזנו לבצעו רב ערכו ועצום. אין בכוחי לתאר בפניכם את התנאים שבהם "חיים" עתה יהודי הגיטו. יחידים בלבד יוכלו אולי לעמוד ביסורים אלה. השאר ימותו, במוקדם או במאוחר. גורלם נחרץ. אף על פי שאלפים משתדלים להסתתר בסדקים ובחורי עכברים. אין להדליק נר מחוסר אויר. היו ברוכים, אתם מהחוץ. אפשר ויקרה נס, וביום מן הימים נתראה. ספק, ספק גדול. שאיפת חיי האחרונה נתמלאה. ההגנה העצמית היהודית היתה לעובדה. ההתנגדות היהודית והנקמה נהפכו למעשה. אשרי וטוב לי, שהייתי בין ראשוני הלוחמים היהודים בגיטו.

איה ההצלה?
נכתב בידי מרדכי אנילביץ' בגיטו הלוחם ביום ‏23 באפריל 1943. מתוך "השואה והמרי".

"כל זמן שאנו מזכירים אותם הם עדיין חיים"

מרכינים ראש עם כל חברי האתר ועם ישראל כולו.
סמל אישי של משתמש
אווה
פוקח עיניים
פוקח עיניים
הודעות: 1241
הצטרף: 29 אוקטובר 2007 14:02

מחשבות בשולי יום הזיכרון

שליחה על ידי אווה »



מחשבות בשולי יום הזיכרון לשואה.


בדרך כלל איני כותבת על הנושא, וגם לא כל כך מספרת מה עבר עלי. כמו שאר בני דורי
איני אוהבת להיזכר בימים אלו. אבל לפעמים עולות מחשבות והפעם החלטתי לשתף אתכם בהם.
אני יודעת שעניין הפיצויים אינם נותנים מענה לסבל שעברו הניצולים, אבל הם יכולים להקל על חייהם
ובמיוחד לעזור על שמירת בריאותם. לרוב הם אנשים באים בימים בני 70-80 ומעלה.לא לכולם יש
בני משפחה, יש הרבה עריריים. רואים תוכניות טלוויזיה כשמישהו מתעורר ועושה איזה כתבת תחקיר
על מצבם הקשה בלשון המעטה.
בחוק הפיצויים שהממשלה חתמה עליו בזמנו בשנות ה-50, יש הרבה הגבלות למקבלי וזכאי הפיצויים.
אפשר לסמוך על הפדנטיות הגרמנית שיחשבו טוב-טוב כמה ועל מה הם מציעים עבור פשעיהם. כנראה שגם עורכי הדין של המדינה לא ירדו על סוף דעתם מרוב שמחה, שהניצולים יקבלו פיצויים.
איני יודעת על כל החוקים ומגבלות שמתלווים לנושא, אני רק מכירה במה שאני נתקלתי בזמן שהתעניינתי האם גם אני יכולה לקבל משהו עבור השנים השחורות האלו?
והנה זה מה שגיליתי:
ילידי הונגריה מי שלא נשלח למחנה השמדה, אלה רק הסתתר , ולא חשוב איפה ובאיזה צורה, ותקופה הזאת הייתה פחות מ-18 חודש, אינם זכאים לפיצויים , אלה רק לסכום חד פעמי וצריכים לחתום שאין להם יותר דרישות מהגרמנים.

עכשיו, כיוון שלא כולם מכירים את התקופה הזאת, רק לרענן את הזיכרון, הגרמנים כבשו את הונגיה, בתאריך


09/03/44


. הרוסים שיחררו את הונגריה רשמית


02/04/45


. חשבון פשוט מראה שכל מי שהסתתר, טכנית זה מסתכם לא יותר מ 13- 12 חדשים. כך שמראש מובטח לגרמנים שלא יצטרכו לשלם פיצויים חודשיים. כששאלתי מה קורה אמרו לי כך זה נחתם וזה מה יש. זה שהייתי ילדה בת 6-8

והסיוטים מלווים אותי עד היום, ושבמשך "השנה הקצרה מדי" היינו לא פעם בסכנת נפשות עקב חיפושים, ורדיפות, זה לא נחשב. זה בהחלט מתאים לאופי ההסכם, ביד אחת נותנים כסף ביד השנייה סטירה.
והסיפור השני.
לא מזמן התחילה פרשה חדשה , כשהתברר שבאוצר אצלנו יש המון כסף, באמת המון. מעל 400 מיליון ₪, שזה בעצם מיועד לניצולים, כבר שנים. אבל מה? עדיין מתווכחים מי ייתן, למי וכמה. מחזיקים את הכסף לא שלהם, במקום לחלק לאלה שנזקקים לו, ובעצם זה כספם.
לא מאות אלה כבר אלפים מתו מהניצולים בחוסר כל, ועדיין הידיים של האוצר קמוצות ולא מוכנים לתת את המגיע להם. לאיזה כיס עוד ילכו סכומים מהכסף הזה?
כל פעם מדהים אותי לאיזה שפל אפשר להגיע ביחס לבני אדם. אנחנו צועקים על אלו שמכחישים את השואה, ומה אנחנו עושים? אולי אלו מילים קשות מדי, אבל תאמינו לי הגיעו מים עד נפש. בושה וחרפה ככה להתייחס לדור שלם של זקנים. כשאני רואה אותם בעיר, או בטלוויזיה עומדים בתור לקבל את הקצבאות בא לי לבכות.
אני זוכרת כשעליתי ארצה, סיפרו לי כשהראשונים הגיעו מהמחנות ההשמדה, הותיקים לא כל כך האמינו להם. נכון , בהחלט היה קשה לתאר ולהאמין איזה זוועות עברו על היהודים.
כנראה אנשי האוצר עד היום לא הפנימו את מה שקרה, אחרת איך אפשר להסביר את התנהגותם כשמציעים 80 ₪ תוספת לחודש לאיש?? האם מחכים שכולם יעברו לעולם שכולו טוב, והכסף ישכח???
לזכור, להדליק נר, לעמוד דום בזמן צפירה כל זה יפה ומכובד, אבל מזה לא מקבלים ארוחה, תרופות, לא בגדים ולא שמיכה להתכסות בה.
אני חיה בקיבוץ מאז עליתי ארצה, לפני 50 שנה. מצבי טוב, לא חסר לי כלום, אבל ליבי נשבר שאני חושבת על האחרים שהיו מבוגרים ממני אז, וגם עכשיו בהרבה. הלוואי ויחזיקו מעמד.
בכבוד רב לאלו שלא זכו לחזור
אווה צורף
תמונה
סמל אישי של משתמש
lea
פוקח עיניים
פוקח עיניים
הודעות: 2498
הצטרף: 10 נובמבר 2007 23:31

Re: מחשבות בשולי יום הזיכרון

שליחה על ידי lea »

אווה הצדק איתך
מרתיח ומעצבן
חוסר רגישות ואטימות טוטאלית.(בלשון המעטה)

מחבקת מכאן
לילי
דברי חכמים
"אל תחפש את הדרך אל האושר, חפש את האושר שבדרך" (אלמוני).

תמונה
סמל אישי של משתמש
אביבה
פוקח עיניים
פוקח עיניים
הודעות: 1431
הצטרף: 28 אוקטובר 2007 20:46

Re: לזכור ודבר לא לשכוח!

שליחה על ידי אביבה »

הנסיעה של בני נוער ומבוגרים למחנות ההשמדה, שהוקמו בעיקר על אדמת פולין, היא מסע אל העבר,
כאשר אל העבר נצמד ההווה.
המסע מאפשר לבני הנוער לרדת אל תהומות הכאב המאוד אישי,המאוד אנושי של אלו של אלו שהיו שם,
ולקשר ביניהם ובין אלה שנרצחו והומתו ואלו ששרדו אך אבדו את משפחתם, ביתם, האמון בגופם והאמון בסביבתם.

מכתב של אב לבתו שהצטרפה למשלחת בני נוער במסע לפולין.

ילדה שלי,

כעת, כשאת מקבלת את מכתבנו זה, את לבטח לאחר חוויות רבות ובעיקר רגשות שצברת עד כה.
במסע קשה זה, כדאי שתתני מנוחה גם לנפש וגם לגוף.
יודע אני שמסע זה חשוב לך מאוד כאדם, כיהודיה, כישראלית וכנכדה של ניצולת שואה.

ובכן, ראי את המראות, דמייני את שקרה, האזיני להסברים, הביני את העם שאת שייכת אליו,
ראי עד כמה אכזר יכול להיות ילוד אישה ועם כל זאת, המשיכי להאמין באדם,
"כי יצר האדם טוב מנעוריו".

שמרי על עצמך ילדה
כולנו אוהבים אותך.
סמל אישי של משתמש
אביבה
פוקח עיניים
פוקח עיניים
הודעות: 1431
הצטרף: 28 אוקטובר 2007 20:46

היכן אתם?

שליחה על ידי אביבה »

האם אין לאף אחד מכם, הגולשים מה לכתוב או לציין ביום זה, יום לזכר השואה?
יום שהוא כה משמעותי לעם היהודי בארץ ובעולם כולו.
יום בו העם היהודי חזר לחיים מתוך מעמקי החורבן, מתוך האפר ושב לבנות את חייו.
יש בכך מסר של אופטימיות ואמונה בכוח רוחו של האדם.

ביום זה אינני מנסה ללמד היסטוריה.
ביום זה אנו מזדהים עם ההיסטוריה.

האם אתם גם מרגישים כך?
סמל אישי של משתמש
uzibu
ניצוי מלא
ניצוי מלא
הודעות: 9688
הצטרף: 23 אוקטובר 2007 13:03
אזור מכירה: מרכז
שם פרטי:: עוזי
מיקום: פ"ת
איש קשר:

Re: לזכור ודבר לא לשכוח!

שליחה על ידי uzibu »

אני בטוח שלכל אחד יש מה לומר.. אבל אולי לא לכל אחד זה אפשרי...
ישבתי לא פעם ולא פעמיים לכתוב מספר דברים וכל פעם לאחר דקות ארוכות
של כתיבה סגרתי את הדפדפן בתחשוה רעהעוד יותר מלפני תחילת הכתיבה.
כנראה ששתיקה הפכה להיות הפתרון ה"קל" ביותר של העם היהודי.
כואב אבל נכון....

ואם כבר אני פה,
מה דעתכם על 7 פושעי המלחמה שעדיין מסתובבים חופשי?

* מחזיק את עצמי לא לקלל *
אדם שיודע שאינו יודע, יודע יותר מאדם שיודע אך אינו יודע שיודע.
UziDesign
** פרטי עוזר לאחד, ע"ג הפורום לכל אחד **
סמל אישי של משתמש
אביבה
פוקח עיניים
פוקח עיניים
הודעות: 1431
הצטרף: 28 אוקטובר 2007 20:46

Re: לזכור ודבר לא לשכוח!

שליחה על ידי אביבה »

עוזי, אתה מאוד צודק.
קשה להתמודד עם זוועות שהדעת אינה תופסת.
והשתיקה היא סוג של הדחקה.

אני, אישית, נמנעת לראות שידורי טלוויזיה ולהקשיב לרדיו מסיבה זאת
ומבינה היטב את שתיקתם של הגולשים.
ניסיתי לעורר מעט את הנושא, למרות שדי האמנתי שלא תהיינה תגובות.
סמל אישי של משתמש
lea
פוקח עיניים
פוקח עיניים
הודעות: 2498
הצטרף: 10 נובמבר 2007 23:31

Re: לזכור ודבר לא לשכוח!

שליחה על ידי lea »

לפעמים השתיקה זו הצעקה הכי גדולה
דברי חכמים
"אל תחפש את הדרך אל האושר, חפש את האושר שבדרך" (אלמוני).

תמונה
שלח תגובה

חזור אל “דיבורים כמו חול ואין מה לאכול”