איך התחלתם לגדל??

[אדיר_10]

דין חתיכת סיפור!!!!!
לי בכיתה א' היה לי בקושי דגים

[נטליקי]

דין ואדיר אחלה של סיפורים כל הכבוד!!!

[שירלי87]

תענוג לקרוא..
דין כל הכבוד לך, מקווה שהג'אקו יגיע בקרוב
אתי אני מחכה לסיפור שלך גם:)

[דין-ש]

תודה לכם.

[eli_lea]

סיפורים יפים ומעניינים, המשיכו לספר לנו

[א.מ.ת]

אלי, מה הסיפור שלך??

[כרמימן]

וואי סיפורים מדהימים!!...
מה עם שירלי??
ואתי, ואלי??

[שירלי87]

אממ.. בקצרה, אני התחלתי בתיכון, לפני כן לא אהבתי תוכים ממש.. היה לדוד שלי ג'אקו והוא נראה לי משעמם
גם המקור נראה מאיים קצת.. בכללי לא הכרתי סוגי תוכים שונים.. עד התיכון לא ראיתי קוקטייל בכלל
נראה לי שגידלתי כל חיה אפשרית לפני שהיה לי תוכי.. מהגן עד היסודי היו לנו כלבים חתולים תרנגולות ברווזים ארנבות צב יונה אוגרים
אחי ואני אפילו עשינו התקף לב לאמא שלי יום אחד בחורף כשהבאנו דלי מלא חלזונות ואמרנו שאנחנו רוצים לגדל..

כשעברנו צפונה יותר, בגיל 13 בערך, ראיתי סרט בשם "פולי", מניחה שרובכם מכירים...
מהרגע שראיתי את זה, התאהבתי, רציתי תוכי בדיוק כזה
הלכנו לחנות חיות, וכמובן שלא היה שם קוניור ראש כחול, אז קנו לי תוכון כחול, פרא.

התוכון היה בכלוב בחדר שלי, לא היה חברותי כלל, ולא הבנתי למה הוא ככה.. המוכר אמר שהוא יהיה ידידותי.
אח"כ קנינו ארנב, חיה שאפשר ללטף לשם שינוי, ואחרי חודשיים בערך שמתי לב שהתוכי מרוט בכל הצוואר,
ראיתי שהוא מכניס את הראש בין הכלי של האוכל לבין הרגלית של הכלי, וככה מורט את עצמו.
תארתי לעצמי שהוא מרגיש בודד, ומנסה לברוח.. אז החלטתי לנסות משהו, חיברתי את הכלוב שלו לכלוב של הארנב (שהיה גור בזמנו)
וזה עבד כמו קסם... התוכי פשוט התאהב בו, רדף אחריו, טיפס עליו, נכנס מתחתיו ועבר לו בין הרגליים... איך נהניתי לראות אותו מאושר
בהמשך הכנתי לו מקופסת פלסטיק עגולה, מעין ביתן כזה, ושמתי בכלוב של הארנב, ככה כל הזמן הוא היה יורד למטה, נכנס לבית
המאולתר שלו ויוצא לשחק עם הארנב

אחרי זמן מה התוכי נהיה יותר ידידותי כלפינו, והוא והארנב היו חופשיים בבית, הארנב היה מאולף לעשות צרכים רק במקום אחד
קבוע ליד הדלת.. אחרי שהארנב התבגר והתחיל "לסמן" קירות בבית (התיז שתן), מסרנו אותו לחברים שגרים ביישוב לידנו,
הייתה להם נקבה בוגרת.

רצינו להביא חיה נוספת, כי פתאום היה הרגשה שחסר משהו בבית.. וקנינו חמוס. חיה מדהימה.. הוא היה מסורס אז הוא לא הסריח,
הוא היה כזה מצחיק, היה גונב דברים (קוקיות, קליפסים, אטבי כביסה.. כל מה שנראה לו יפה בעין) ומחביא במקום קבוע מתחת לספה
בסלון.. איך אהבנו אותו.. לרוע המזל, בהסח דעת, התוכי ברח מהכלוב, כשהחמוס היה משוחרר, והחמוס צד אותו..

את החמוס לא יכלנו לראות יותר, למחרת מסרנו אותו לחנות חיות..

אחרי תקופה גידלנו את הארנב הגור שיצא לארנב הקודם שלנו שהיה ביישוב, וכשהוא גדל והתחיל לסמן מסרנו אותו גם בעצב רב..
קיווינו שזו תהיה נקבה.. יצא זכר שוב.

אחר כך בהמלצה של חברה מהכיתה, הלכנו לחנות חיות של רוסים, היו שם "זוג קוקטיילים", ע"פ המוכר "עובדים טוב"
עבד עלינו טוב:) בתמונות אני רואה עכשיו שהם היו זכרים, בוגרים, מה שהסביר את התפילות מחרישות האוזניים שלהם כל יום
בוקר צהריים וערב.. החזרנו אותם בגלל הרעש.. אני זוכרת שזה היה בלתי נסבל

אחרי חצי שנה בערך אני ואמא נכנסנו לחנות חיות, וראיתי תוכי ירוק, שקט, יושב בכלוב, ומסתכל עליי, מתקרב לסורגים.
התקרבתי והושטתי אצבע והוא תפס עם המקור בעדינות ובחן עם הלשון.. *קליק*.. לא היה צריך יותר מזה
חזרנו עם כסף, נראה לי שהוא עלה 800 או אלף.. זה היה ברבנד לפי מה שאני זוכרת

קראתי לו פולי..הוא היה מתעקש וישן מעל המיטה שלי לפעמים, הייתי קמה עם לשלשת על השיער.. אבל אהבתי אותו
כל כך שלא היה אכפת לי.. בסה"כ נתן עוד תירוץ לאחר לבי"ס..

הבאנו לו נקבה אחרי כמה חודשים , ותקופה קצרה אחרי זה הוא נהיה נכה.. הוא לא יכל לקפל את האצבעות, היה הולך על ה"מרפקים"
אני לא יודעת עד היום מה הייתה הבעיה בדיוק אבל החזרנו את הנקבה, חשבנו שהיא איכשהו קשורה, אולי היא פגעה בו,
אולי זו לא הייתה נקבה.. לא יודעת..
הלכנו איתו לאורי, הוא נתן לנו מעין נוזל ויטמינים ורוד בריח פירות.. אמר להאכיל אותו בזה אם הוא לא אוכל.
זה לא עזר בדיוק אבל לא היה עוד מה לעשות בנידון..
ובהיסח דעת, כיון שהיה משוחרר והלך על הריצפה (עקב הנכות לא חשבנו בכלל לשים אותו בכלוב..).. הוא מת..

לא גידלנו בעל חיים תקופה.. כשהשתחררתי אמא שלי רצתה לקנות לי תוכי מתנה, קנינו סאן קוניור חמוד, ממש חמוד..
בהתחלה הוא היה פשוש, לא הרעיש, חברותי, מתכרבל.. אין דברים כאלה.. אמרתי סוף סוף תוכי כמו פולי..
כזה שלא רק חברותי אלא ממש מתחנן שילטפו אותו, והוא היה מאוד חכם
ואז הייתה תקופה שלא הייתי בבית הרבה, ואמא שלי עשתה בייביסיטר, וכנראה הסתובב לו איזה פיוז, כי הוא נהיה מאוד תוקפני
אליי, כל פעם שהתקרבתי לאמא שלי או דיברתי איתה הוא היה נוהם, וכיוון שהוא לא היה קטום נוצות, הוא התחיל לעוף אליי ולתקוף
אותי.. נזכרתי שהמוכר אמר שהוא היה אצל שוטרת, והיא מסרה אותו כי לא היה לה זמן בשבילו, התחלתי לחשוב שאולי בגלל זה היא
מסרה אותו.. כי באמת אין סיבה הגיונית להתנהגות, הוא היה מתמסר בהתחלה וצעק לי כשהלכתי.. ממש נקשר אליי, ופתאום... הזוי

בקיצור אחרי כמה חורים בידיים וצעקות מחרישות אוזניים, המתנה שלי לרגל השיחרור חזרה לחנות ממנה הגיעה.
באמת שכאב לי הלב עליו כי ידעתי שהוא נקשר לאמא שלי, אבל בזמנו היינו נגד גזירת נוצות ולא הייתה דרך להשתלט עליו או להרגיע
אותו.. גם בכלוב הוא היה מתחרפן..

ואז, יום אחד בחורף, בחנות חיות, היה תוכון ירוק וקטן, שוכב על הריצפה עם רגליים מקופלות..
לאחר ויכוח קצר עם המוכר "מה את רוצה שאני אחבק אותו?! הוא בסדר, הוטרינר בדק אותו!" ברור.
לקחנו אותו הביתה, זה צ'אקי התוכון הנכה, הוא לא יכל להזיז את הרגליים בכלל, בחודש הראשון לפחות הרגליים עדיין לא תפקדו, רגל
אחת במיוחד הייתה במצב מאוד קשה הוא לא יכל לקפל אותה..
זה ישר החזיר אותי לפולי, התוכי הירוק שלי שמת.. אמרתי שאין מצב שאני אתן גם לתוכון הזה למות
הייתי בבית באותה תקופה אז היה לי זמן, וכל יום הוא היה עליי, עם פליז, מביאה לו אוכל ומים בפקק קטן כי הוא לא יכל לעמוד וללכת
לאכול.. מה גם שלא היה לנו כלוב, אמא שלי לא האמינה שהוא ישרוד אבל ניסינו.
ומיום ליום הוא השתפר, הפשוש הזה, זה התוכי הכי שמח שראיתי בחיים שלי, הוא היה קופצני ועליז.. וקיטר כל היום, ודיבר, היינו
משוגעים עליו.. אפילו אחי שלא אוהב תוכים ממש.. אי אפשר היה לעמוד בפניו..
צ'אקי ברח לנו פעמיים מהחלון ופעמיים נמצא בריא ושלם, פעם אחת הוא נכנס לכלי המים שלו בלילה, ובבוקר היה כולו מנופח, שלשל
וכמעט מת לנו.. המקור שלו ננעל, לא אכל ולא שתה, כנראה התייבש בגלל זה, הצוואר שלו התחיל להתעקל וכולם חשבו שהוא כבר
הולך.. ולא יכולתי לקבל את זה.. בכוח השקתי אותו עם מיץ תפוז טבעי.. עם מזרק שהיה לנו עוד מאז שהאכלנו את פולי, בנוזל ויטמינים..
וזה עבד, צ'אקי חזר אלינו.. 4 פעמים הוא ניצל ממוות.. פעם חמישית, בהסח דעת.. הוא מת לנו.

אני כבר ויתרתי בשלב הזה.. לא רציתי יותר שום חיה.. אמא שלי שהייתה מאוד קשורה לצ'אקי רצתה תוכי, וחיפשתי לה פיונוס ראש כחול
ממה שקראתי הם תוכים מאוד נוחים.. היא רצתה תוכון אבל לא יכולתי לראות תוכונים יותר..
תכננו לקנות מיגור, אבל לא היה להם בזמנו, אז חיכינו..

ואז יום אחד ירדנו לפינת חי להאכיל את החיות.. ראינו את טוויטוש, נפוח, בלי אוכל, באזור שמשפצים והיה רעש בלתי נסבל
והוא נראה כזה מסכן, רץ לאכול מהלחם היבש כמו מורעב.. אחרי בדיקה ראינו שאין שם מזון לתוכים, האחראי לא קנה עדיין, ומעט האוכל
שיש לתוכים שם היה מעופש ומלוכלך.. זה היה בסוף החורף האחרון, היו פה רוחות מקפיאות, והוא היה לבד.. לאחר ויכוח עם האחראי
לקחנו את טוויטוש הביתה לטפל בו, קנינו לו מיד מזון לקוקטיילים

ואז החלטתי שאני לא לוקחת סיכונים יותר, וחיפשתי באינטרנט אתר לתוכים שאני אוכל לשאול בדיוק מה הדרך הנכונה לטפל בתוכי
במצבו ובכללי, כי עשיתי עבודה דיי גרועה עד עכשיו:\ ואז הגעתי לכאן.. והחכמתי. טוויטוש בריא ושלם, נוסף לנו רמבו אחד..
ובהמשך מקווה לגדל עוד תוכים

*פפף אני רואה למעלה שכתבתי "בקצרה".. האמת קיצרתי, אבל זה מה שיצא..

טוב אתי, אחרי זה את חייבת לספר את שלך..

[דקל]

שירלי סיפור מדהים!

[כרמימן]

וואי סיפור יפייפה
מאיפה רמבו???