ספוטי הלך לעולמו..
נשלח: 13 אפריל 2012 10:23
אני לא מאמין שאני כותב את זה..
אתמול בערב,בדיוק לפניי שיצאנו למשפחה ללכת לאכול ארוחת חג אמא שלי הורידה את ספוטי.
מכונית באה וספוטי ירד מהגבעה וכנראה ברח קצת לכביש והנהג נכנס בו באגן.
ישר ספוטי התחיל לבכות ואמא שלי רצה לכיוון וראתה שהוא לא יכול לקום.
היא ישר התקשרה אליי ואמרה לי לבוא,רצתי לשם כמו לא יודע מה
וראיתי אותו שוכב על הכביש חסר עונים מנסה לקום
התקשרנו לוטרינר של העיר שלנו והוא לא היה בבית ולא יכל לסייע לנו חוץ מלהפנות אותנו
לבית החולים הוטרינרי בית דגן,אחד השכנים שיצא בבהלה מהבום הלך והביא איתו שמיכה בשביל שנוכל להרים
את ספוטי כי הוא לא יכל לזוז.
חשבנו שזה רק שבר ברגל ולא משהו מיוחד לכן לא ממש נלחצתי.
בטיל נסענו לבית דגן (מזה שזה יחסית קרוב לבית) וביקשנו עזרה
ישר שנייה אחריי שאמא שלי ביקשה עזרה שני רופאים יצאו ולקחו את ספוטי מהרכב.
לקחו אותו לחדר חירום וביקשו מאיתנו להוציא לו כרטיס אצל המזכירה.
אחריי כמה דקות יוצא הרופא של ספוטי ואומר שיש מצב שיש לו שבר מדרגה,
זה אומר שעמוד השידרה התפרק ובמצב כזה אין מה לעשות ואין איך להציל אותו.
שזה במקרה הרע,במקרה הטוב יכול להיות שזה שבר ברגל או משהו בסגנון אך אפשר להציל אותו.
כמובן שמאותו רגע הדמעות לא פסקו והנייר רק נגמר והלב התחיל לפעום בחוזקה כאילו הוא הולך לצאת מבית החזה.
אמא שלי התקשרה למשפחה ואמרה להם שלא יחכו ויתחילו לאכול כי ספוטי נדרס והוא בבית חולים.
המשפחה שלי,שהיא לא ממש אוהבת בעלי חיים בלשון המעטה התאהבו בספוטי,כלב פשוט מדהים.
כולם היו בלחץ והדמעות פשוט לא פוסקות,מחכים רק שיגיע כבר הרופא ויגיד מה אפשר לעשות.
בדיוק הגיע זוג עם שלוש בנותיו עם כלבה חמודה נכנסו לתוך הבית חולים .
הם סיפרו לנו מה קרה לכלב השני שלהם ושהוא במצב לא ממש טוב אבל הוא חי.
הרופא יוצא אלינו ואומר לנו ככה,"יש לו שבר מדרגה,זה אומר שאין מה לעשות חוץ מלהרדים אותו.
בשבר כזה אין סיכוי לחזור למצב רגיל,גם אצל בני אדם וגם אצלי בעלי חיים,אני מצטער אך חוץ מלהרדים אותו
אין לי מה להציע".
כמובן שברגע הזה הדמעות כבר לא פסקו ושום דבר לא עזר ורק כעס ותסכול מילאו את האווירה.
שאלנו את הרופא אם אפשר להכנס ולהיפרד ממנו והוא הסכים.
נכנסו לחדר חירום ופשוט התחלנו לבכות,הכלב,שהיה איתנו במשך 7 שנים (שמלאו לו חודש שעבר)
שוכב חסר עונים על מגירה מברזל קרה קקרח ולא יכול להרים את עצמו.
הוא כמובן היה רועד ומפוחד ולא מבין למה הוא לא יכול לקום.
חיבקנו אותו ונישקנו אותו ואין,אין שום דבר שאפשר לעשות.
התסכול הזה שאתה רואה בעל חיים חסר עונים לא יכול לבצע פעולות שיכל פעם פשוט גורמים לך לבכות.
ביקשנו מהרופא להישאר עם ספוטי בהרדמה והוא הסכים
לאט לאט הוא הזריק לו את החומר שיגרום לו לישון ולאט לאט העיניים של ספוטי מתחילות לעלות למעלה והרעידות מפסיקות .
הרופא מזריק את החומר המרדים ובודק את פעימות הלב שלו.
אחריי כמה שניות הוא ואמר לנו שהתהליך נגמר והוא מת.
הוא התחתים את אמא שלי על כל מיני טפסים והיא שם שאלה מה לעשות עם הגופה.
כמובן שגם אני וגם אמא שלי וגם אחי אמרנו את אותו הדבר,תרומת הגופה למדע.
הרי הוא גם ככה מת,אם יש משהו מבעזרתו יוכלו לפתור איזו שהיא מחלה למה לא שנעזור?
לפחות ככה זה נתן סוג של משמעות למוות שלו ושהוא לא מת סתם בלי לעשות משהו.
הדמעות עדיין לא פוסקות והלילה עבר בלי אוכל או שתייה,רק גלילים של נייר שהלכו ונגמרו.
נכנסו לבית,חיכנו לנביחות ולקשקוש בזנב שמגיע בכל פעם שאנחנו נכנסים הביתה וזה פשוט לא קרה.
המיטות שלו ריקות ,האוכל והמים שלו מחכים לו שיחזור מהטיול עם אמא ושום דבר לא חוזר
רק עכשיו מנסים סוג של לעכל את מה שהלך אתמול ומנסים לצאת מהחלום המגעיל הזה.
נקווה שיהיה טוב.
עוד דבר אחד,רק מי שגידל בעל חיים שהיה יקר ללב שלו יכול להבין אותי,כי אנשים שלא מגדלים בעלי חיים
פשוט לא יכולים להבין ומנסים לעזור וזה ממש לא עוזר.
להגיד לי "זה הגורל שלו" שעה אחריי שהוא מת לא ממש עזר לי.
נקווה שהסבל הזה יצא ממני מהר.
ספוטי,היית חבר היית אח.
תמיד ישאר אצלי מקום בלב בשבילך
2005-2012
אתמול בערב,בדיוק לפניי שיצאנו למשפחה ללכת לאכול ארוחת חג אמא שלי הורידה את ספוטי.
מכונית באה וספוטי ירד מהגבעה וכנראה ברח קצת לכביש והנהג נכנס בו באגן.
ישר ספוטי התחיל לבכות ואמא שלי רצה לכיוון וראתה שהוא לא יכול לקום.
היא ישר התקשרה אליי ואמרה לי לבוא,רצתי לשם כמו לא יודע מה
וראיתי אותו שוכב על הכביש חסר עונים מנסה לקום
התקשרנו לוטרינר של העיר שלנו והוא לא היה בבית ולא יכל לסייע לנו חוץ מלהפנות אותנו
לבית החולים הוטרינרי בית דגן,אחד השכנים שיצא בבהלה מהבום הלך והביא איתו שמיכה בשביל שנוכל להרים
את ספוטי כי הוא לא יכל לזוז.
חשבנו שזה רק שבר ברגל ולא משהו מיוחד לכן לא ממש נלחצתי.
בטיל נסענו לבית דגן (מזה שזה יחסית קרוב לבית) וביקשנו עזרה
ישר שנייה אחריי שאמא שלי ביקשה עזרה שני רופאים יצאו ולקחו את ספוטי מהרכב.
לקחו אותו לחדר חירום וביקשו מאיתנו להוציא לו כרטיס אצל המזכירה.
אחריי כמה דקות יוצא הרופא של ספוטי ואומר שיש מצב שיש לו שבר מדרגה,
זה אומר שעמוד השידרה התפרק ובמצב כזה אין מה לעשות ואין איך להציל אותו.
שזה במקרה הרע,במקרה הטוב יכול להיות שזה שבר ברגל או משהו בסגנון אך אפשר להציל אותו.
כמובן שמאותו רגע הדמעות לא פסקו והנייר רק נגמר והלב התחיל לפעום בחוזקה כאילו הוא הולך לצאת מבית החזה.
אמא שלי התקשרה למשפחה ואמרה להם שלא יחכו ויתחילו לאכול כי ספוטי נדרס והוא בבית חולים.
המשפחה שלי,שהיא לא ממש אוהבת בעלי חיים בלשון המעטה התאהבו בספוטי,כלב פשוט מדהים.
כולם היו בלחץ והדמעות פשוט לא פוסקות,מחכים רק שיגיע כבר הרופא ויגיד מה אפשר לעשות.
בדיוק הגיע זוג עם שלוש בנותיו עם כלבה חמודה נכנסו לתוך הבית חולים .
הם סיפרו לנו מה קרה לכלב השני שלהם ושהוא במצב לא ממש טוב אבל הוא חי.
הרופא יוצא אלינו ואומר לנו ככה,"יש לו שבר מדרגה,זה אומר שאין מה לעשות חוץ מלהרדים אותו.
בשבר כזה אין סיכוי לחזור למצב רגיל,גם אצל בני אדם וגם אצלי בעלי חיים,אני מצטער אך חוץ מלהרדים אותו
אין לי מה להציע".
כמובן שברגע הזה הדמעות כבר לא פסקו ושום דבר לא עזר ורק כעס ותסכול מילאו את האווירה.
שאלנו את הרופא אם אפשר להכנס ולהיפרד ממנו והוא הסכים.
נכנסו לחדר חירום ופשוט התחלנו לבכות,הכלב,שהיה איתנו במשך 7 שנים (שמלאו לו חודש שעבר)
שוכב חסר עונים על מגירה מברזל קרה קקרח ולא יכול להרים את עצמו.
הוא כמובן היה רועד ומפוחד ולא מבין למה הוא לא יכול לקום.
חיבקנו אותו ונישקנו אותו ואין,אין שום דבר שאפשר לעשות.
התסכול הזה שאתה רואה בעל חיים חסר עונים לא יכול לבצע פעולות שיכל פעם פשוט גורמים לך לבכות.
ביקשנו מהרופא להישאר עם ספוטי בהרדמה והוא הסכים
לאט לאט הוא הזריק לו את החומר שיגרום לו לישון ולאט לאט העיניים של ספוטי מתחילות לעלות למעלה והרעידות מפסיקות .
הרופא מזריק את החומר המרדים ובודק את פעימות הלב שלו.
אחריי כמה שניות הוא ואמר לנו שהתהליך נגמר והוא מת.
הוא התחתים את אמא שלי על כל מיני טפסים והיא שם שאלה מה לעשות עם הגופה.
כמובן שגם אני וגם אמא שלי וגם אחי אמרנו את אותו הדבר,תרומת הגופה למדע.
הרי הוא גם ככה מת,אם יש משהו מבעזרתו יוכלו לפתור איזו שהיא מחלה למה לא שנעזור?
לפחות ככה זה נתן סוג של משמעות למוות שלו ושהוא לא מת סתם בלי לעשות משהו.
הדמעות עדיין לא פוסקות והלילה עבר בלי אוכל או שתייה,רק גלילים של נייר שהלכו ונגמרו.
נכנסו לבית,חיכנו לנביחות ולקשקוש בזנב שמגיע בכל פעם שאנחנו נכנסים הביתה וזה פשוט לא קרה.
המיטות שלו ריקות ,האוכל והמים שלו מחכים לו שיחזור מהטיול עם אמא ושום דבר לא חוזר
רק עכשיו מנסים סוג של לעכל את מה שהלך אתמול ומנסים לצאת מהחלום המגעיל הזה.
נקווה שיהיה טוב.
עוד דבר אחד,רק מי שגידל בעל חיים שהיה יקר ללב שלו יכול להבין אותי,כי אנשים שלא מגדלים בעלי חיים
פשוט לא יכולים להבין ומנסים לעזור וזה ממש לא עוזר.
להגיד לי "זה הגורל שלו" שעה אחריי שהוא מת לא ממש עזר לי.
נקווה שהסבל הזה יצא ממני מהר.
ספוטי,היית חבר היית אח.
תמיד ישאר אצלי מקום בלב בשבילך
2005-2012
