תוכים מידע ומכירות

לא מזמן יצא לי לראות תוכנית על פחלוץ בנשיונל גאגרפיק (כמובן גופות של חיות מחמד ולא הרגית בע"ח על מנת לפחלץ)
ראיתי איך הם מבצעים את הפחלוץ וכ'ו..
מעניין אותי לדעת מה דעתכם: טוב או לא?
לי יש שני צדדים,צד 1 (ההגיוני):
נראה לי הזוי לשמור בע"ח שלך שמת ואתה בעצם משמר אותו,לא עדיף לקבור אותו להניח לו לנפשו?
צד 2 (הרגשי):
עדיין זה בעל חיים שלך שהיה איתך הרבה זמן ואתה קשור אליו וקשה לך לחיות בלי לראות את הפנים שלו כל יום.
מה דעתכם?

אני לא מתה על זה..
חזרתי מאוסטריה ושם בכל מקום ראיתי פוחלצים של בונה.
חמוד והכל אבל מחליאה אותי העובדה שזה מת.

לגבי לשמר את בעל החיים שלי, לא חושבת שהייתי מסוגלת.
לראותו אותו כל יום כשהוא בעצם במצב דומם.... מזעזע בעיניי.

בחיים לא הייתי מסוגל לפחלץ בעל חיים שהיה לי ומת, לא הייתי מסוגל להתמודד עם זה ...

לקחת שועלים שמתו ולפחלץ אותם כדי לשים במוזיאון שילדים יוכלו לראות וללמוד את המבנה שלהם, זה מצויין לדעתי...
לעשות תערוכה של פוחלצים, זה מצויין לדעתי..
שאני אשים בסלון שלי פוחלץ של חיה? ועוד חיה שאני גידלתי..
אין מצב.. מחליא אותי רק לחשוב על זה..

לא הייתי מסוגלת.
עדיף לשחרר, ושיכאב.. מאשר לראות את החיה שלך לא זזה- עוד יותר כואב כי אתה נזכר כל יום שהיא מתה. זה אכזרי.

מצד אחד , פחלוץ זה לא כזה מגעיל , זו חיה שדוממו אותה כדי שתהיה "בובה"
אותי אישית זה לא מגעיל ..
אבל מצד שני , אני כן הייתי עושה פוחלץ של הבעל החיים האהוב עליי ביותר , אני לא יכולה להיפרד מבעלי חיים מתים ,
זה קשה לי מדי , איך שהקוקטייל ההאכלת יד הראשון נפטר לי , אני שבוע בכיתי עליו ...
זה פשוט קשה לי מדיי לשאת את זה שבעל חיים שלי נפטר . ועוד הוא היה אצלי רק חודשיים , אני לא רוצה לתאר לעצמי מה יהיה כשפאפאיה תהיה גוססת ,
אני אישית אם אוכל אני יעשה ממנה "בובה" . המילה פוחלץ הופכת את הידיעה ליותר קשה ...
אבל הלוואי שזה לא יקרה !!!!
אחרת אני לא יודעת כבר מה אני יעשה בלעדיה .

אני אישית מעדיפה לחיות עם "בובה" מאשר כל הזמן להרגיש את הריקנות הזאת בלב ..

תמיד תהיה ריקנות זה ממש לא משנה.
אגב פחלוץ זה עסק מאוד מאוד יקר.

את זה אני כבר יודעת ...
נכון , יקר מאוד ..
אני בספק אם בכלל יש בישראל מישהוא מפחלץ ..

גם בעיניי זה מזעזע..
אוהבים, מתגעגעים, קשה.. אבל לדעתי הגוף צריך לחזור לאדמה, לנוח בשלום..
לראות בעל חיים שאהבתי עומד כמו בובה, שזו מילה יפה אבל בעצם לראות גופה מרוקנת עם פרווה או נוצות ועיניים מלאכלותיות.. מחריד
דווקא עניין הקבורה או ההיפרדות בעצם מהבעל חיים האהוב עוזרת להתמודד עם זה, להבין שהוא היה ועכשיו איננו והחיים ממשיכים.
אם רואים אותו מול העיניים אחרי מה שקרה זה סוג של בריחה מהתמודדות.. פשוט לשקר לעצמך, כאילו הוא מת אבל הוא עדיין כאן..
זה לא בריא לדעתי מבחינה נפשית

וחוץ מזה הדרך הכי טובה להתגבר/למלא חלל ריק זה לגדל בעל חיים חדש.. לנסות לשמר את המתים או להתאבל לנצח על מי שמת לא יעשה
טוב לאף אחד זה בטוח.. אם רוצים לראות ולהיזכר יש תמונות, סרטונים.. יש דרכים לזכור מבלי להשתמש בגוף עצמו

אני לא מסוגלת לחשוב על לפחלץ את החייה שלי אחרי שהיא תמות ...
נגיד כשקיווי הגוזל קוקטייל שלי מת אצל הווטרינרית אז אני כל חמש דקות הלכתי להסתכל על הגופה והתחלתי לבכות ... אם הייתי רואה את זה כל יום תוך שבוע הייתי קורסת! תחשבו על זה .. אתם רוצים שהתוכי או החייה שלכם תזוז ותעשה קולות ותשחק איתכם אבל במקום זה היא סתם "מפוסלת" בצד ! לא הייתי עומדת בזה