יום שישי, 25 בינואר 2008, 6:47 מאת: עפרי אילני, הארץ
עד עתה, סברו החוקרים שטעם משתנה הוא תכונה ייחודית לאדם, ושנקבות של בעלי חיים מעדיפות באופן קבוע תכונות מסוימות ומראה מסוים (רויטרס)ממצאים חדשים סותרים את האופן בו יחסי זכר-נקבה נתפסים בעולם החי. מסתבר שטעמן של ציפרים נקבות משתנה מעונה לעונה
עוד בכתבה:
מה יקרה לברירה הזוויגית?
כאשר החל הפרופסור ברוס ליון לחקור את התנהגות הרבייה של הגבתון העפרוני בערבות קולורדו, משכה את תשומת לבו תכונה בולטת של ציפורים קטנות אלה: בשונה מרוב מיני הציפורים שהכיר, הגבתונים נבדלו זה מזה במראה, כלומר בסידור הנוצות. כל הגבתונים הזכרים מצמיחים בעונת הרבייה נוצות שחורות על רוב הגוף, מלבד כתם לבן על הכנף. אלא שגודלם וצורתם של הכתמים משתנים בין פרט לפרט.
ליון, אקולוג וחוקר אבולוציה מאוניברסיטת קליפורניה בסנטה קרוז, החליט לבדוק האם נקבות הגבתון מעדיפות להזדווג ולהקים קן עם זכרים בעלי מראה מסוים. לשם כך, הוא תיעד דוגמאות ניצוי שונות, ובד בבד בדק אילו זכרים הצליחו למצוא נקבה כדי להקים אתה קן. להפתעתו, חישובים סטטיסטיים העלו שבכל שנה, העדפות הנקבות היו שונות. "בשנה אחת, הנקבות העדיפו זכרים עם כתמים גדולים על הכנף, ובשנה אחרת כתמים קטנים יותר", הסביר. למעשה, גילה המחקר שאצל הציפורים קיימות "אופנות" מתחלפות, כלומר שטעם הנקבות משתנה מעונה לעונה.
ממצאי המחקר, המתפרסם השבוע בכתב העת המדעי Science, מנוגדים לאופן שבו נתפשו עד כה היחסים בין הזכרים לנקבות בעולם החי. עד עתה, סברו החוקרים שטעם משתנה הוא תכונה ייחודית לאדם, ושנקבות של בעלי חיים מעדיפות באופן קבוע תכונות מסוימות ומראה מסוים: למשל, שהן יעדיפו תמיד זכרים שנראים חזקים או זריזים במיוחד. כעת, מתברר שאצל מינים מסוימים הבחירה מורכבת יותר: זכרים שהיו מבוקשים בשנה אחת, עשויים למצוא עצמם ללא בת זוג בשנה אחרת.
מה יקרה לברירה הזוויגית?
ליון משער שטעם הנקבות אינו נקבע על ידי קפריזות שרירותיות (יח"צ)
אם טעם משתנה יתגלה כתופעה רחבה בעולם החי, יהיה בכך כדי לשנות את האופן בו מובן עקרון "הברירה הזוויגית", שהוא אחד העקרונות היסודיים של האבולוציה. לפי עיקרון זה, סיכוייהן של תכונות מסוימות (כגון מבנה גוף או צורת התנהגות) לשרוד לאורך זמן אינם מותנים רק ביתרון שתכונות אלה מעניקות בהשגת מזון או בהתחמקות מטורפים, אלא גם ביכולת שלהן להרשים את בני המין השני. כלומר, תכונות שגורמות לנקבות להעדיף זכר אחד על פני זכר אחר שורדות לאורך זמן: גם אם הן מקשות על הזכר להשיג מזון ולהימנע מטריפה. לאורך תקופות ארוכות, סוג כזה של ברירה מינית גורם להתפתחות תכונות קיצוניות וראוותניות. הדוגמה הקלאסית, שאליה התייחס כבר אבי תורת האבולוציה צ'רלס דרווין, היא זנבו של הטווס: זנב מסורבל זה אמנם מקשה על הפרט הנושא אותו, אבל "עושה רושם" על הנקבות ומגדיל את הסיכוי למצוא פרטנרית למין.
פרסומת
אבל אילו תכונות יתפתחו אם בכל עונה הנקבות משנות את טעמן? כדי להשיב על שאלה זו יידרשו מחקרים נוספים, גם במינים אחרים. על כל פנים, ליון משער שטעם הנקבות אינו נקבע על ידי קפריזות שרירותיות. להערכתו, העדפותיהן מושפעות מהתנאים הסביבתיים בכל שנה. כך למשל, אם הנקבה רואה שבשנה מסוימת יש בסביבה הרבה סנאים שעלולים לאכול את הביצים שבקן, היא תבחר זכרים לוחמניים שעשויים להגן היטב על הקן. לעומת זאת, אם בשנה אחרת אוכלוסיית החגבים גדולה במיוחד, היא תעדיף זכר בעל כשירות גבוהה לציד. "זה לגמרי מנוגד לתפיסה המקובלת, שנקבות רוצות תמיד אותו דבר", אמר ליון.
מקור: http://news.walla.co.il/?w=/2/1226183" onclick="window.open(this.href);return false;