תוכים מידע ומכירות

תמונה קשה מהמציאות האפריקאית.אין צורך להוסיף מילים

אכן תמונה קשה אך לא הבנתי ,האם לאחר הצילום פשוט הצלם הלך וזהו?הוא ציין שאיזור חלוקת המזון לא רחוקה
מהמקום בו הוא צילם, אז?
אני מבין שצלמים בדרך כלל לא מתערבים בטבע אך כאן מדובר בבן אנוש,מאוד תמוה המשפט הזה בעיני.

[quote="55";p="18919"]אכן תמונה קשה אך לא הבנתי ,האם לאחר הצילום פשוט הצלם הלך וזהו?הוא ציין שאיזור חלוקת המזון לא רחוקה
מהמקום בו הוא צילם, אז?
אני מבין שצלמים בדרך כלל לא מתערבים בטבע אך כאן מדובר בבן אנוש,מאוד תמוה המשפט הזה בעיני.[/quote]

הילדה עצרה שם למנוחה בדרך לאיזור חלוקת המזון, והצלם עמד שם 20 דקות וחיכה שהנשר יפרוש את הכנפיים וכך הוא יצלם אותו. הנשר לא עשה זאת, ואחרי 20 דקות הוא סילק אותו משם. בעקבות כך הוא חטף ביקורת קשה על כך שלא עזר לילדה, והעורך בעיתון שלו הודיע שלילדה היו מספיק כוחות כדי להגיע לשם בעצמה, אך הגורל שלה אינו ידוע.

הצלם גם זכה בפרס פוליצר על התמונה, אבל אחרי כשנה הצלם התאבד בטענה שהוא בדיכאון, ללא טלפון וכסף לשכר דירה, כסף לתמוך בילדיו, הוא נמצא בחובות ונזכר לא פעם בהרג ובתמונות הקשות של ילדים מורעבים בסודן.

שחר אין לי מושג מאיפה אתה מביא את הסיפור שלך, למשל על ה-20 דקות שהצלם חיכה שהנשר ינסה לנחות על הילד הקטן?
כי כאן בכתבה זה לא כתוב? האם זה הופיע באזהשהו מקום.
חוץ מזה יש עוד אי דייוקים. הצלם התאבד אחרי 3 חדשים ולא שנה. נכון שבטבע אין להתערב כשמצלמים אפילו טריפה, או הרג בין העלי חיים, אבל כאן מדובר בילד קטן. כתוב שמרכז לחלוקת המזון היה במרחק כקילומטר או פחות, למה הוא לא הרים את הילד ולקח אותו לשם? האם הוא חשב שבכל מקרה הוא ימות ואין מה לעזור לו?
נראה לי שלדיכאון שלו וליסורי מצפון גרמה התנהגותו שלו, מעבר לעובדה שבכל העולם מבזבזים המון אוכל, בזמן שיש כל כך הרבה רעבים.
ידוע שצלמים ועיתונאים נמצאים במצבים קשים, וזה שוחק, אבל צריך להיות גם בן אדם, ולא להסתתר מאחורי המצלמה.
אני כצלמת יודעת שהרבה פעמים נמצאים בדילמה, האם להמשיך לצלם או לרוץ ולהגיש עזרה. הם פרס פוליצר היה שווה את התאבדותו?

אני חושבת שעבודת הצילום חושפת לא מעט את הצלמים למראות קשים ועם הזמן יוצרת מעין חיץ רגשי המקהה את הרגשות,
(מי פחות ומי יותר).
ישנם צלמים הבאים לעשות עבודתם ולהמשיך הלאה, ומה שמניע אותם להמשיך הלאה זה הדחף לתחרותיות, כדי להשיג את המיטב.
מצב הבא על חשבון דברים אחרים.

בעניין התאבדותו של הצלם, דעתי היא שהסיטואציה בה עמד הצלם כשצילם תמונה מזעזעת זו, היוותה רק טריגר למצב נפשי קיים
שהוביל למעשה ההיתאבדות.
אני לא מאמינה שבן אדם מתאבד מתוך אימפולס של רגע, אלא צריך להיות רקע למעשה.

הרבה פעמים תמונה אחת שונה מהתמונה המרחבית

בכל מקרה מזעזע.

[quote="148";p="18948"]שחר אין לי מושג מאיפה אתה מביא את הסיפור שלך, למשל על ה-20 דקות שהצלם חיכה שהנשר ינסה לנחות על הילד הקטן?
כי כאן בכתבה זה לא כתוב? האם זה הופיע באזהשהו מקום.
חוץ מזה יש עוד אי דייוקים. הצלם התאבד אחרי 3 חדשים ולא שנה. נכון שבטבע אין להתערב כשמצלמים אפילו טריפה, או הרג בין העלי חיים, אבל כאן מדובר בילד קטן. כתוב שמרכז לחלוקת המזון היה במרחק כקילומטר או פחות, למה הוא לא הרים את הילד ולקח אותו לשם? האם הוא חשב שבכל מקרה הוא ימות ואין מה לעזור לו?
נראה לי שלדיכאון שלו וליסורי מצפון גרמה התנהגותו שלו, מעבר לעובדה שבכל העולם מבזבזים המון אוכל, בזמן שיש כל כך הרבה רעבים.
ידוע שצלמים ועיתונאים נמצאים במצבים קשים, וזה שוחק, אבל צריך להיות גם בן אדם, ולא להסתתר מאחורי המצלמה.
אני כצלמת יודעת שהרבה פעמים נמצאים בדילמה, האם להמשיך לצלם או לרוץ ולהגיש עזרה. הם פרס פוליצר היה שווה את התאבדותו?[/quote]

אווה,

זה לא הסיפור שלי, זה מה שהיה. כל מה שרשום במצגת שהבאת לא נכון. נתחיל מהעובדה שזאת ילדה ולא ילד. נמשיך עם העובדה שהוא צילם את התמונה בתחילת שנת 1993 והתאבד ביולי 2004. על פי איזה חישוב זה שלושה חודשים? לא יודע מי כתב את המצגת הזאת, אבל אין בה דבר אחד נכון, וכן, הוא באמת חיכה 20 דקות בשביל לצלם את הנשר פורש כנפיים.

אם את באמת רוצה לדעת מה היה שם את מוזמנת לקרוא:

http://en.wikipedia.org/wiki/Kevin_Carter

שחר תודה על המידע.
הלכתי לבדוק, ולא צריכה להגיד לך שגלשתי מכאן לכל מה שכתוב עליו מכל מיני זוויות.היה מעניין.
זאת הבעיה שלי עם המחשב, שאני רק נכסנת לרגע, ואחרי שעתיים אני אומרת וואי לאן נעלם לי הזמן
תודה שטרחת למצוא את אחד המקורות.

בכיף