אז ככה , לא לכל אחד יש אמא עם ראש קצת מסובב כמו לנו, וקוראים לה אמא אווה. היא לא ממש פולניה, אבל גם ממזרח אירופה,
וכנראה זה נותן את אותותיו.
אנחנו ארבע אחים לבית ג'אקו קונגו, יצאנו מארבע ביצים שאמא הביולוגית טרחה להטיל. כיוון שדגרה במסירות אין קיץ , החזרנו לה על
אהבתה כי רבה, שכולנו בקענו שלמים ובריאים. אמא אווה נתנה לה לגדל אותנו שבועיים,
ואז לקחה אותנו תחת חסותה, ושמה אותנו בתנור שקוראים לו אומנת.נעים וחמים שם לא פחות מאשר אצל אמא, למרות שהיא קצת חסרה לנו.
.בכל אופן אמא אווה מטפלת בנו במסירות רבה, בהתחלה האכילה אותנו עם מטרנה של תוכים ארבע פעמים ביום, ולא מזמן עברה לשלוש ארוחות, כי ממש נהפכנו לבריני השכונה. אנחנו עכשיו בערך בני שמונה שבועות, אבל נראים הרבה יותר מבוגרים.אחד האחים שצעיר ממני ביום-יומיים כבר שוקל 530 ג"ר, שזה ממש הרבה. עכשיו כבר גרים בשני כלובים, שיהיה מקום מרווח לכל אחד
בכל אופן שאגיע לסיפור, אמא הייתה צריכה להגיע למרכז הארץ לסדר עיניינים ששייכים לבירוקרטיה הקשה שתוקפת את מישרדי הממשלה, והמוסדות השונים.כיוון שידע אי אפשר לתכנן לו"ז לפי רצונה,
החליטה שהיא נוסעת ליומיים.אבל אליה וקוץ בה. 
מה קורה עם התינוקות שלה"
, חוץ מאיתנו הבוגרים יש לה עוד שלושה בייביס אלכסנדרונים בכיינים בני שבועיים.
אחרי התלבטויות רבות החליטה אמא שהיא לוקחת את כולנו איתה לנסיעה הזאת. ההכנות התחילו כבר כמה ימים לפני הנסיעה המתוכננת.
צריך לבדוק לו"ז של אגד, שלא נצטרך לחכות בשום תחנה בחום הזה.צריך לנסוע מוקדם בבוקר לפני שיהיה חמ מדי
כמסתבר בין מה שכתוב באתר של אגד מבחינת לו"ז ובין מה שקורה בשטח זה די מקרי
אבל בכללותו הסתדרנו לא רע. אמא גם הלכה למכולת של הקיבוץ והפכה את מאגר הקרטונים עד שמצא את הקרטון "המושלם" שתוכל לארוז בו את התינוקות שלה
לנו סדרה קרטון ארוך שיהיה מספיק מקום לארבעתינו, מבלי לשכב אחד על השני, ונשאר עוד מקום לקופסת פלסטיק קטנה לבייביס, שלא נדרוס אותם.אמא שמה ניילון בתחתית הארגז, שלא יתרטב, ויתפרק באיזה שלב, ולא יהיה לנו אפשרות לחזור הבייתה בצורה מכובדת
על זה הרבה עיתונים ואז הגיע זמננו להכנס למקום.ברור שכל הדפנות היו מחוררות וגם המכסה, שלא נסגר בכלל, אלה נחתכו בו פתחים גדולים לאיוורור.את כל הקוספא היא קשרה עם חבל חזק והיינו מסודרים, וקל לנשיאה.
בבוקר השכם יצאנו לדרך, באוטובוס לעפולה. בתחנה מרכזית בדיוק חיכה לנו הנהג של האוטובוס הבא שיקח אותנו למרכז הארץ.
כשעלינו הוא אמר לאמא שלנו שהיא צריכה לשלם גם עלינו עבור כרטיס.אבל הם לא כלבים או חתולים?טענה אמא.לנהג היה טיעון הרבה יותר חזק
אבל הם בעלי חיים נכון?לאמא שלי הסכימה לקביעה הזאת כי הוא צדק.אבל היא הודיעה לנהג שמכיוון שהיא משלמת כרטיס ויתיק, שזה חצי מחיר, גם עבורנו היא תשלם רק עבור כרטיס כזה בלי ויכוחום סגרו את העיניין, ויצאנו לדרך.מזל שיש מזגנים באוטובוסים, הרגשנו נהדר, והנסיעה עברה בשלום. כשהגענו השמש הייתה כמעט באמצע דרכה היומי ומזה היה חם .
למזלינו אסף אותנו בן משפחה, וצ'יק-צ'אק הגענו לבית, מצאנו מקום מקלט מהחום, ויכולנו ללכת לישון בשקט.
אמא התרוצצה ביומיים הבאים בין המשרדים, עד שטענה שהיא התקצרה בכמה סנטימטרים
ברור שלא שכחה להאכיל אותנו הרי יש לה את פן של האמא הפולניה .ביום שישי בבוקר התחלנו בחזרה הבייתה, וכאן עלינו על המוקש של אגד, כי מה שפורסם ומה שקרה זה מקרי ביותר.בכל אופן גם הנסיעה הזאת עברה בשלום, ומה שהיה מעניין הנהג הזה בכלל לא רצה שגם אנחנו נקנה כרטיס, אז נסענו חינם ושוב היה לנו טרמפ הבייתה, וכך הגענו בשלום.זאת הייתה ממש הרפתקה לעיניין. יצאנו, נהנינו, וחזרנו בשלום.איו כמו אמא שלנו
שבת שלום לכולם
אכן מסע הרפתקאות
והנהג בהחלט לא בסדר.. אני מקווה שאם הם שילמו לפחות ישבו בנוחות על כסא כמו קינגים.
