תוכים מידע ומכירות

למי שלא ראה, מראים ילד ששם פתק על המקרר "הלכתי לחפש בית אחר"
ומראים איך כל פעם שלא מצא חן בעיניו משהו (דגש על אוכל) הוא נדד מהבית
שלו לבתים אחרים ובסופו של יום הגיע לביתו ושם המתינה לו גבינה של תנובה
וזה שבה את ליבו והוא נשאר שם. + - מה שהבנתי מהזוית שלי.

העיקר פה שלדעתי זה פשוט חוצפה שזה עובר בכלל צנזורה.
זה מה שילד צריך ללמוד?

היום כפי שכולם יודעים הכוח נימצא בידיים של הילדים עושים להם שטיפת מוח ואז הם מנדנדים להורים

עדיין יש הבדל בין שטיפת מוח לקופסאת קורנפלקס X כי יש
שם בובה לבין שטיפת מוח לגבינה X או בריחה מהבית.

שים לב שבשני המיקרים השונים כאילו כתבת את אותו הדבר שטיפת מ ו ח

לא טענתי לרגע שלא מדובר בשטיפת מוח.
אבל אני עדיין חושב שיש דברים שהם מוגזמים ולכן יש(?!) צנזורה.
רוב הפרסומות מתארות בדרך כזו או אחרת למה המוצר טוב ובמקרה
הנ"ל המוצר הוא אחוז בודד מתוך זמן רב המדגישים בריחה מהבית
כי לא מצא חן בעינייך X.

לשטוף מוח ולומר בקש מההורים X כי יש בזה Y זה דבר אחד
ולשטוף מוח עם רעיונות מה לעשות במקרה שההורים לא ידאגו
לבקשתך זה כבר דבר אחר לגמרי....

אבל מה אני יכול לצפות אם "ערוץ הילדים" משדר תוכנית הנקראת
"בית ספר לשטויות" ומלמד איך לעבוד על אנשים בטלפון וכו'...

לצערי עוזי ידידי אני מסכים אם כל מילה שלך וקשה עד כמה שזה נישמע

פרסומת מטורפת כמו התוכן בערוץ הילדים ובכלל,ישנם תוכניות שפשוט מבייש את ההורים לשבת עם הילדים ולצפות בהם ולא משנה
חתך הגילאים.

סתם לדוגמה ..קח את הפירסומת לסרט או הסידרה "מרחק נגיעה" שתיהן משלבות ידים רצות וקופצות מצוק,אני מקווה מאוד שבני נוער לא
יחקו את זה שלא לדבר על ילדים קטנים.

אלי היקר הזכרת לי את תקופת בי"ס הבן של המחנכת ראה את הסרט סופרמן קשר סדין לצווארו וניסה ליקפץ מהחלון וברגע האחרון אימו הספיקה ליתפוס אותו

אלה הם רק קצה הקרחון של הבעיות שיש בטלויזיה.
במקרה של טלויזיה החסרונות עולים בהרבה על ההיתרונות

אני מאשימה את ההורים בלבד,
ברוב המשפחות הטלויזיה מתפקדת על תקן של בייביסיטר.

היום השוק מוצף בדיסקים טובים וחינוכיים ומאוד מעניינים,
אפשר לחיות גם ללא הקופסא ריקת התוכן שמכונה בשם טלוויזיה.

כשילדי היו קטנים, הם ראו רק תוכניות "מצונזרות" וקלטות
"ולמרבה הפלא" לא קרה להם דבר, מלבד,שעד היום לרוב הטלוויזיה מיותרת מבחינתם.



,