תוכים מידע ומכירות

ביום זה, יום השואה, אין אנו יחידים.
עמנו נמצאים ששה מליון מבני עמנו אך קולם לא ישמע.
עפרם נערם בין גבעות אושוויץ ושדות טרבלינקה וקבריהם
פזורים על פני אירופה לאורכה ולרוחבה.
אנו כאן כדי למלא את הצו "לזכור את הכל, לזכור - ודבר לא לשכוח".

[HR]
פרט מהחלק האמצעי של ציור בצבעי מים .
צוייר בידי אווה (חוה) לובובה, שנרצחה ב גיל 14
באושוויץ שבפולין.




[HR]
התמונה צויירה בידי דיטה וולנטיק, שציירה ציורים נוספים.
בציור יש ניגוד בין השחור לצבעים.
חשבו מה מצויר בשחור ומה בצבעים, ומדוע?






[HR]

את הציור צייר ילד בשם האנס ויינברג,
שנרצח באושוויץ בהיותו בן 12.
בציור מצוייר גיטו טרזינשטדט.
פרט מתוך תמונה עשויה מגזרי נייר משרדי.




[HR]

גזרי נייר מגיליונות משרדיים שהודברו על רקע מבריק.
צוייר בידי הלנה מנדל, בת 8.
הלנה מגדל הובאה לגטו בטרזין בגיל 11, ונרצחה בגיל 13.



[HR]

פרט מתוך החלק האמצעי של רישום בעיפרון על נייר צבעוני.
צוייר בידי רעיה אנגלנדר , שהובאה לגטו בגיל שלוש וחצי.
באוסף הציורים של ילדי הגטו במוזיאון פראג כלולים עוד 23 מציוריה, לרוב בצבעי מים או רישומים בעיפרון.
הייתה בין התלמידים המוכשרים יותר, וציירה לרוב נושאים לפי בחירתה.



[HR]

חציו השמאלי של רישום עיפרון על קרטון אפור.


צוייר בידי יוסף נובאק שהובא לטרזין בגיל 11.
הוא השאיר 16 רישומים ותמונות בצבעי מים.
נרצח כחודש לאחר שהגיע לטרזין- בגיל 11.



תודה ל"אין פרפרים פה" http://galim.org.il/parparim/.index.html


לזכור את הכל ולעולם לא לשכוח!

תמונות מהמסע לפולין 2005

בוכה הלב ודומעות העיניים

נזכור נזכיר ולא נשכח.

"שאיפת חיי האחרונה נתמלאה..."

מרגיש אני כי דברים גדולים מתרחשים, וכי הדבר שהעזנו לבצעו רב ערכו ועצום. אין בכוחי לתאר בפניכם את התנאים שבהם "חיים" עתה יהודי הגיטו. יחידים בלבד יוכלו אולי לעמוד ביסורים אלה. השאר ימותו, במוקדם או במאוחר. גורלם נחרץ. אף על פי שאלפים משתדלים להסתתר בסדקים ובחורי עכברים. אין להדליק נר מחוסר אויר. היו ברוכים, אתם מהחוץ. אפשר ויקרה נס, וביום מן הימים נתראה. ספק, ספק גדול. שאיפת חיי האחרונה נתמלאה. ההגנה העצמית היהודית היתה לעובדה. ההתנגדות היהודית והנקמה נהפכו למעשה. אשרי וטוב לי, שהייתי בין ראשוני הלוחמים היהודים בגיטו.

איה ההצלה?
נכתב בידי מרדכי אנילביץ' בגיטו הלוחם ביום ‏23 באפריל 1943. מתוך "השואה והמרי".

"כל זמן שאנו מזכירים אותם הם עדיין חיים"

מרכינים ראש עם כל חברי האתר ועם ישראל כולו.

אווה הצדק איתך
מרתיח ומעצבן
חוסר רגישות ואטימות טוטאלית.(בלשון המעטה)

מחבקת מכאן
לילי

הנסיעה של בני נוער ומבוגרים למחנות ההשמדה, שהוקמו בעיקר על אדמת פולין, היא מסע אל העבר,
כאשר אל העבר נצמד ההווה.
המסע מאפשר לבני הנוער לרדת אל תהומות הכאב המאוד אישי,המאוד אנושי של אלו של אלו שהיו שם,
ולקשר ביניהם ובין אלה שנרצחו והומתו ואלו ששרדו אך אבדו את משפחתם, ביתם, האמון בגופם והאמון בסביבתם.

מכתב של אב לבתו שהצטרפה למשלחת בני נוער במסע לפולין.

ילדה שלי,

כעת, כשאת מקבלת את מכתבנו זה, את לבטח לאחר חוויות רבות ובעיקר רגשות שצברת עד כה.
במסע קשה זה, כדאי שתתני מנוחה גם לנפש וגם לגוף.
יודע אני שמסע זה חשוב לך מאוד כאדם, כיהודיה, כישראלית וכנכדה של ניצולת שואה.

ובכן, ראי את המראות, דמייני את שקרה, האזיני להסברים, הביני את העם שאת שייכת אליו,
ראי עד כמה אכזר יכול להיות ילוד אישה ועם כל זאת, המשיכי להאמין באדם,
"כי יצר האדם טוב מנעוריו".

שמרי על עצמך ילדה
כולנו אוהבים אותך.

האם אין לאף אחד מכם, הגולשים מה לכתוב או לציין ביום זה, יום לזכר השואה?
יום שהוא כה משמעותי לעם היהודי בארץ ובעולם כולו.
יום בו העם היהודי חזר לחיים מתוך מעמקי החורבן, מתוך האפר ושב לבנות את חייו.
יש בכך מסר של אופטימיות ואמונה בכוח רוחו של האדם.

ביום זה אינני מנסה ללמד היסטוריה.
ביום זה אנו מזדהים עם ההיסטוריה.

האם אתם גם מרגישים כך?

אני בטוח שלכל אחד יש מה לומר.. אבל אולי לא לכל אחד זה אפשרי...
ישבתי לא פעם ולא פעמיים לכתוב מספר דברים וכל פעם לאחר דקות ארוכות
של כתיבה סגרתי את הדפדפן בתחשוה רעהעוד יותר מלפני תחילת הכתיבה.
כנראה ששתיקה הפכה להיות הפתרון ה"קל" ביותר של העם היהודי.
כואב אבל נכון....

ואם כבר אני פה,
מה דעתכם על 7 פושעי המלחמה שעדיין מסתובבים חופשי?

* מחזיק את עצמי לא לקלל *

עוזי, אתה מאוד צודק.
קשה להתמודד עם זוועות שהדעת אינה תופסת.
והשתיקה היא סוג של הדחקה.

אני, אישית, נמנעת לראות שידורי טלוויזיה ולהקשיב לרדיו מסיבה זאת
ומבינה היטב את שתיקתם של הגולשים.
ניסיתי לעורר מעט את הנושא, למרות שדי האמנתי שלא תהיינה תגובות.

לפעמים השתיקה זו הצעקה הכי גדולה