אלי באמת שלא היה לי משעמם.גם עם החיות ה"פשוטות "היו בלי סוף סיפורים, וגם עם חיות הבר, כמו תנים , שועלים, קרקל,גמלים, ראמים, רקונים, דורבנים, שפני סלע, שלא לדבר על בעלי הכנף ביניהם יענים, וגם אוסף לא קטן של זוחלים.
אני נכנסתי לכל החיות , ובגדול לא היו לי תאונות למרות שבין חבריי למקצוע נחשבתי כמשוגעת עם דיפלומה, במיוחד בגלל "היחסים "
הקרובים שלי עם הבבון. גידלו אותם בכמה פינות חי, אבל אף אחד לא העז להכנס לכלובים שלהם.
המעניין שהפגישה הראשונה שלנו הייתה כשאני באתי לכפר לא רחוק בעמק, כי נודע לי שמחזיקים שם את הבבון בתנאים מחפירים.הוא היה כלוא בכלוב קטן כמו 150*250 עם רשת קרועה ולא מתוחזקת, בלי כלים ובלי ארגז לישון בו.
נגשתי אליו בזמן שהבעלים צעק לי "הוא נושך". הבבון הוצאי את ידו דרך הרשת ואני שמתי את ידי בשלו וכך נוצר הקליק בינינו, תוך שניה. איך אפשר להסביר את זה?איני יודעת.לא נפגשנו לפני כן, ובכל זאת הייתה אמונה בטוב משני הצדדים.
ובאמת לא התאכזבנו.
לצערי הרב, כעבור כשנה קיבלתי טלפון שהוא נפטר מדום לב בחמסים גדול בשעות הצהריים. זה לא היה מפתיע, כי בשבי הם חיים בערך 24 שנים.
כך השגיע לזמן הקצוב.
אני זוכרת אותו לטובה.
