שני סיפורים בתגובה לשני חברים כאן
נשלח: 26 אפריל 2008 18:23
הראשון לעוזי.
חשבתי שאת גן החיות בפתח תקווה חיסלו מזמן, לפני כ-20 שנה.אולי החליטו להקימו מחדש?
בכל מקרה בזמנו הציאו לקחת את הפיל שלהם, שהיה מפליא עם תרועותיו, שכל בתי העיר נרעדו ממנו.
לצערי לא יכולתי לקחת אותו כי ידעתי שהרפתנים יהרגו אותי במקום אם אתחיל לסחוב אצלם מזון בשבילו.
גם ככה כעסו על שסחבתי תחמיץ ושחת כל יום לגמלים , כבשים ועיזים.
אבל הצעתי לילדים שניקל את ההיפופותם.הנימוק שלי היה שפינת החי קרובה מאוד לבריכת השחיה של הקיבוץ, ונוכל להשתמש בה גם עבור ההיפו.
אל תשאלו איזה מהומת אלוהים קמה אחרי הצעתי זו, כי איך יתכן איפה אנחנו נתרחץ שאלו הילדים
אמרתי אין בעיה, כמו אצל הדתיים נוכל להנהיג גם אצלנו סדר כזה:נקבע איזה ימים החברים יתרחצו, ובאיזה ימים ההיפו.
אל תשאלו אני חשבתי שאני מתה מרוב צחוק על כך שהם לקחו אותי ברצינות
אחרי שהסברתי לחבורה שזאת הייתה רק מתיחה, כבר גם הם צחקו איתי. וזה סתם את הגולל על גידול היפו בפינת החיי שלנו.
הסיפור השני בגלל רמי שהזכיר לי מקרה עם התספורת.
יום אחד קיבלתי חתול פרסי בן שש, בצבע אפור עשן יפהפה, אבל עם אופי מגעיל.זה בא לו כנראה כי קראו לו מיטרן הנשיא, וכמו לכל הצרפתים גם לו היה אופי מגעיל. (סליחה בלי להעליב)
אי אפשר היה לגעת בו, עד כדי כך כשהוא התמקם בחדר עבודה הנכדים הגדולים שהיו אז כבר בני 14, הודיעו לי שלא נכנסים לאותו חדר כי החתול נובח עליהםוגם היה תוקע זוג עיניים, שכל אחד העדיף להתרחק.
במשך שנתיים וחצי לא יצא מהדלת לחצר, היה נעמד על הסף ומיד בורח בחזרה לחדר.
כיוון שאי אפשר היה לסרק אותו יום אחד החלטתי שאקח אותו לספר כלבים-חתולים.ברור שהיה צריך קודם לטשטש אותו אצל הוטרינר, ואחר כך לנסוע לספר.ביקשתי לספר אותו בצורה כזאת שישאר לו פונפון בסוף הזנב, לא לגעת בפרווה על הראש, וגם על קצה הרגליים להשאיר "גרביים".כשחזרנו הביתה, אחרי כמה שעות האדון ניגש לדלת, נעמד על הסף כאילו הכריז "אני מלך" ויצא החוצה. אני רוצה להגיד לכם זה היה פשוט מדהים.שינוי כזה בהתנהגות ממש היה מפתיע. ברור שמאותו הרגע היה מיטרן מתנהל בין החדר והחצר בחופשיות רבה, ובמשך הזמן גם התרצה ויכולתי ללטף אותו, והצלחתי לקרב אותו אלי.
שבוע טוב לכולם
חשבתי שאת גן החיות בפתח תקווה חיסלו מזמן, לפני כ-20 שנה.אולי החליטו להקימו מחדש?
בכל מקרה בזמנו הציאו לקחת את הפיל שלהם, שהיה מפליא עם תרועותיו, שכל בתי העיר נרעדו ממנו.
לצערי לא יכולתי לקחת אותו כי ידעתי שהרפתנים יהרגו אותי במקום אם אתחיל לסחוב אצלם מזון בשבילו.
גם ככה כעסו על שסחבתי תחמיץ ושחת כל יום לגמלים , כבשים ועיזים.
אבל הצעתי לילדים שניקל את ההיפופותם.הנימוק שלי היה שפינת החי קרובה מאוד לבריכת השחיה של הקיבוץ, ונוכל להשתמש בה גם עבור ההיפו.
אל תשאלו איזה מהומת אלוהים קמה אחרי הצעתי זו, כי איך יתכן איפה אנחנו נתרחץ שאלו הילדיםאמרתי אין בעיה, כמו אצל הדתיים נוכל להנהיג גם אצלנו סדר כזה:נקבע איזה ימים החברים יתרחצו, ובאיזה ימים ההיפו. אל תשאלו אני חשבתי שאני מתה מרוב צחוק על כך שהם לקחו אותי ברצינות
אחרי שהסברתי לחבורה שזאת הייתה רק מתיחה, כבר גם הם צחקו איתי. וזה סתם את הגולל על גידול היפו בפינת החיי שלנו. הסיפור השני בגלל רמי שהזכיר לי מקרה עם התספורת.
יום אחד קיבלתי חתול פרסי בן שש, בצבע אפור עשן יפהפה, אבל עם אופי מגעיל.זה בא לו כנראה כי קראו לו מיטרן הנשיא, וכמו לכל הצרפתים גם לו היה אופי מגעיל. (סליחה בלי להעליב)
אי אפשר היה לגעת בו, עד כדי כך כשהוא התמקם בחדר עבודה הנכדים הגדולים שהיו אז כבר בני 14, הודיעו לי שלא נכנסים לאותו חדר כי החתול נובח עליהם
וגם היה תוקע זוג עיניים, שכל אחד העדיף להתרחק. במשך שנתיים וחצי לא יצא מהדלת לחצר, היה נעמד על הסף ומיד בורח בחזרה לחדר.
כיוון שאי אפשר היה לסרק אותו יום אחד החלטתי שאקח אותו לספר כלבים-חתולים.ברור שהיה צריך קודם לטשטש אותו אצל הוטרינר, ואחר כך לנסוע לספר.ביקשתי לספר אותו בצורה כזאת שישאר לו פונפון בסוף הזנב, לא לגעת בפרווה על הראש, וגם על קצה הרגליים להשאיר "גרביים".כשחזרנו הביתה, אחרי כמה שעות האדון ניגש לדלת, נעמד על הסף כאילו הכריז "אני מלך" ויצא החוצה. אני רוצה להגיד לכם זה היה פשוט מדהים.שינוי כזה בהתנהגות ממש היה מפתיע. ברור שמאותו הרגע היה מיטרן מתנהל בין החדר והחצר בחופשיות רבה, ובמשך הזמן גם התרצה ויכולתי ללטף אותו, והצלחתי לקרב אותו אלי.
שבוע טוב לכולם