דף 1 מתוך 1
מי פה רואה את היורו?
נשלח: 21 יוני 2012 10:49
על ידי yossi1986
מי אתם חושבים שייקח השנה?
לפי דעתי איטליה תיקח
Re: מי פה רואה את היורו?
נשלח: 29 יוני 2012 19:05
על ידי רוניתכהן
נבחרת איטליה שיחקה יפה מאוד אתמול. אבל מה קרה לגרמנים?
Re: מי פה רואה את היורו?
נשלח: 30 יוני 2012 00:04
על ידי eli_lea
מה קרה לגרמנים?
Re: מי פה רואה את היורו?
נשלח: 30 יוני 2012 11:48
על ידי רוניתכהן
שיחקו משחק אחר. הרבה פחות טוב . או שאתה מדבר על גרמניה אחרת מזמנים אחרים?..
Re: מי פה רואה את היורו?
נשלח: 30 יוני 2012 13:59
על ידי eli_lea
אני אומר לך את האמת. בעוונותי הרבים איני צופה במשחקי כדורגל. איני מכיר את השחקנים (לא בארץ ולא בחו"ל) ופשוט לא נמשך לזה.
כשאת שואלת על גרמניה מזמנים אחרים לאיזו תקופת משחקים את מתכוונת?....הם שיחקו פעם הרבה יותר טוב מהיום

Re: מי פה רואה את היורו?
נשלח: 30 יוני 2012 18:58
על ידי רוניתכהן
בעלי ואני מתעניינים רק ביורוליג, אני לא כזו מומחית ולא ממש מכירה שחקנים בשמם. אבל המשחק אחר לגמרי, קלאסי.
גרמניה הייתה משחקת נפלא. כששאלתי על גרמניה , בזמנים אחרים, יש כאלה ששומעים גרמניה, שומעים נאצים, לא חשוב באיזה הקשר.
לכן שאלתי על גרמניה בזמנים אחרים.
Re: מי פה רואה את היורו?
נשלח: 30 יוני 2012 21:58
על ידי eli_lea
כן...על זה חשבתי כשדיברת על זמנים אחרים. אין מה לעשות, אצל רובנו זה יושב עמוק בפנים ומתפרץ כמעט תמיד.
זה נחמד כשמתעניינים ביחד במיוחד כשאת מתארת את המשחק כקלאסי. הכי חשוב הביחד.
Re: מי פה רואה את היורו?
נשלח: 03 יולי 2012 02:10
על ידי רוניתכהן
כשהציעו לי מבית הספר ,לפני הרבה שנים, לנסוע עם התלמידים שלנו לגרמניה, חילופי משלחות.
התשובה שלי הייתה, בשום פנים ואופן לא. והמחשבה הייתה, לנאצים האלה? כעבור שנתיים שוב הציעו
ושוב סירבתי. אחרי מספר שנים החלטתי לנסוע, ולא היה לי מושג למה.
תודרכנו ע"י המנהל שלנו, להיות תקיפים כלפיהם. ואם חלילה יזכירו את הפלסטינים והיחס שלנו כלפיהם,
להיכנס באבי אביהם ועוד ועוד. טעונה נסעתי לגרמניה. שם הכרתי משלחת של שני מורים ועשרה תלמידים
גרמנים, שקיבלו את פנינו. בהתחלה די חשדנו בהם והשיחות היו בהתאם. מהר מאוד נוצרו חברויות, שיחות
נפש. כעבור שנה, המורה הגרמניה ואני הפכנו לחברות, היא התארחה אצלינו עם משפחתה, כשבועיים שלושה.
טיילנו איתם, הכרנו להם את המשפחה המורחבת שלנו. בקיצור חברים. זה מאוד בקיצור. התפתחה חברות נפש, עם חליפת מכתבים,
מתנות ימי הולדת לילדים שלהם, שלנו. לימים התברר שאבא שלה היה נאצי, היא לא העזה לדבר על זה אפילו עם עצמה,
אבל כשהזמנתי אותה אלי, לבית הספר להעביר שיעור לתלמידים שלי. הם שאלו אותה שאלות נוקבות. אז היא אמרה
שלדעתה אביה נאצי, והתפרצה בבכי. התלמידים ניגשו אליה, חיבקו אותה, ניסו להרגיע אותה. מחזה שקשה לתאר.
ואז מעבר לכל החומות, פוגשים בני אדם. לנאצים אין סליחה ואין כפרה, אבל הדור השני והשלישי, כשפוגשים אותם אחד לאחד
זה משהו אחר לגמרי.