תוכים מידע ומכירות

יומן הקפטן : 13-04-2008 , יום ראשון , 16:47 .

ארבע אצבעות רועדות ואחת מדממת אוחזות בעט הנוצה ומשוטטות כרב-חובל ללא מצפן
מעל הדף הצמא לדיו , ולבסוף הדיו כבר לא מתאפק ונשפך להתהוות הכתוב מטה ..

כבר בדרך לנקודת המפגש פעמה בי הרגשה שמשהו ישתבש היום , היום יקרה משהו שלא היה אמור לקרות ..
כאשר הגעתי הדברים נראו מתנהלים על מי מנוחות , בלי שום חריג במתרחש , עוד יום התחיל וכנראה גם ייגמר .
"אתה לא מאמין מה היה פה עד עכשיו" נפלט לירון(שם בדוי) מבעד לדלפק "עשרות אלפי אנשים נכנסו לחנות מהבוקר ,
פשוט מטורף מה שהלך פה !!" שנינו ידענו שהוא מגזים , אך העדפתי להניח לזה - דבר מה אחר עייף את מוחי -
הכלובים , הכלובים היו פתוחים לרווחה , כאילו מישהו התחיל במשימת הנקיון ולא סיים אותה מפאת חוסר
תשומת לב שעלולה לעלות לאחד התוכים חסרי ההגנה בחייו !!
מיד תרתי אחר התוכים בעיניי ובקולי , בתקווה לשמוע או לראות , אך לשווא . קולי חזר אליי כהד בצלע ההר .
רק אחת נשארה גלמודה ונאמנה , למרות שדלת כלובה הייתה פתוחה למשעי , שרגא . הארה .
כאוס , תוהו ובוהו , הקוקוטייל נראה לאחרונה על אחד הכלובים של האוגרים שהסתמנו כחפים מפשע ,
הסנגל מקם עצמו בטרריום הריק השייך לנחש שעדיין לא הגיע , הקוניורית עפה לה גבוה לאחד הכלובים
התלויים ונראית שטוב לה שם , ורק היא , גלמודה ונאמנה , ללא שום תמריץ , נשארה בכלוב , כילד המחכה
לאישור לצאת ולשחק עם חבריו ...

"מה קורה פה ? השתגעתם ?!" התרעמתי . מודה , לא יכולתי להסתיר את הדאגה שמהר מאוד פינתה את
מקומה לזעם "האם כולכם כבר בשלב שכסף חשוב יותר מהדבר שלשמו הוקמה החנות ?! חיות מחמד , לא ?
כך כתוב בשלט הניאון בחוץ , שטרחתם להאיר בצורה שנראית למרחקים !" רוב הסיכויים שהגזמתי , אבל באותו
הרגע לא ייחסתי לכך חשיבות , הרגש שלט בי. "ירון" סיננתי בעודי מפנה לו גבי ומתעלם לחלוטין מהדממה שנשארה שם ,
כאילו באה לחזק את דבריי .
כשהוא נכנס למשרד , אני כבר ישבתי עם סיגריה דלוקה , ואחת על השולחן , בצד שלו .. כאילו הבנתי שהגזמתי וזו דרכי
להראות את זה , הרי אני לא אבקש סליחה , אני צודק כאן .
"רז , לא מצא חן בעיניי בכלל איך שדיברת בפני העובדים , יחד עם זאת , הנקודה שלך ברורה .. אז אני אוותר לך הפעם .."
"ירון , אם אתה מסוגל להגיד לי , מבלי לעזוב את החדר הזה , היכן נמצא הקוקוטייל שלך , או הקוניורית , אני מוותר ברגע זה
על כל המשכורת שלי . אבל אתה לא יכול ." קבעתי עובדה . עיניו נזלו לכיוון השולחן כתרות אחר אוצר מהאגדות שלא באמת נמצא שם .
שנינו ידענו שאני צודק , אך שום מילה לא נאמרה . מירי(שם בדוי) נכנסה ללא ידיעתה ברגע הכי לא מתאים
"ירון !! מצאתי את הסנגל !! אל תשאל איפה הוא היה .." ירון סוף סוף הרים מבטו אליי והמתין בסבלנות שאגלה לו ,
כאילו אני הנחתי אותו שם כהוכחה למסתמנות לבוא "בטרריום הריק מירי , הוא היה בטרריום הריק .." החיוך על פניה
השתנה לתדהמה מהוססת בעודי חולף על פניה חזרה לחנות . הסיגריה שלי נשארה חצי שלמה דלוקה במאפרה , לא היה לי אכפת .

כשהשמש פינתה מקומה ללבנה הסדר כבר שב על כנו , וכולם כבר היו בכלובים . חוץ ממנה , גלמודה ונאמנה ,
קיבלה מקום של כבוד על הענף הגבוה , כאות הערכה קטנה שלי אליה . שרגא . הארה .

לקוחות נכנסו ויצאו , וקבוצה קטנה של אנשים תפסה את תשומת ליבי , כמי שלראשונה בחייו ראה חיה כה מרשימה
ופראית , אשר כבמטה קסמים יושבת לה בינות אנשים מתורבתת ומבוייתת להפליא .
אחד מהם לא הסכים לחדול מלהתגרות בה , שרגא .
למרות תחנוניי ואיומיי , לא נראה כי מפריע לו כלל וכלל שהוא נמצא בשטח שלי עכשיו , אורח בלתי רצוי ..
"אני מבקש ממך , בפעם האחרונה , להפסיק להציק לה ! היא לא בובת ראווה ואם היא תצליח להראות לך מה היא
חושבת על הדרך שבה אתה מתנהג , סביר להניח שלא תנגן על פסנתר יותר , גם אם ממש תרצה ."
לבסוף הוא חדל והסתלק לו , לפחות כך חשבתי .
הורדתי את שרגא מהענף עליו ישבה , ניסיתי לרכז את כל הרכות והנעם שהצלחתי למשות ממעמקי נשמתי הכעוסה ,
וליטפתי את ראשה במשך מה שהיה נדמה שעות ארוכות ..
בלי ששמתי לב , התגנב מאחוריי אותו המציק , ובשבריר שניה , עוד כשהצעקה מחרישת האוזנים שלו הידהדה באוזניי ,
זה קרה . . .

אני זוכר שעוד לפני שהסתכלתי להעריך את חומרת הנזק , אזרתי את שארית כוחותיי והחזרתי אותה , בשלווה
שהייתה מזכה גיבור מלחמה בעיטור של כבוד , לכלוב .

על האצבע שלי היה משורטט בדייקנות מופתית חתך אדמדם , בדיוק במידה של המקור המתנצל של שרגא ,
שמרוב כלימה לא הוציאה ציוץ נוסף עד שהאורות כבו ..
רציתי לרצוח אותו , לא בגלל שכאב לי , בגלל שבזה הרגע , הוא במו ידיו (וגרונו) , החייה את המיתוס .
המיתוס על שרגא , שעד להגעתי הייתה נחשבת כמסוכנת לציבור המזדמן כמו גם לעובדי החנות , על זה כעסתי .
שעות של עבודה איטית ומפרכת ירדו לטמיון כהרף עין , מילות עידוד שנאמרו ופרסים שחולקו ביד רחבה
כאילו לא מילאו את תפקידם .. חיה אשר אט אט החלה לקבל יחס חם ואוהב מעובדי החנות , תחזור לשהות שעות
רבות נעולה תחת מנעול ובריח .. כל זה - נלקח ממנה באי צדק משווע , שבריר שניה של קלות דעת . על זה כעסתי .

אני רושם ומרגיש את הדופק שלי בקצה האצבע הנשוכה , כאילו שרגא יודעת שאני מדבר עליה עכשיו .

לפני כיבוי האורות , שניה לפני שהפעמתי צעדיי לכיוון הבית , ניגשתי לכלוב .
בעדינות פתחתי את הדלת , וכאדם המנסה ללכת על ביצים מבלי לשבור אף אחת מהן , ליטפתי אותה ולחשתי באוזנה
"אני יודע שאת לא אשמה , אני גם לא כועס , רק פעם הבאה תנסי לכוון" ונתתי לה אגוז שהיה לי בכיס מתחילת המשמרת ..

דבר אחד אני לוקח איתי לא משנה לאן ישאני הגורל , מזכרת משרגא , חרוטה כקעקוע על האצבע היקרה שלי .

סוף יומן הקפטן : 13-04-2008 , יום ראשון , 23:41 .

(הפרק נכתב בשני חלקים מפאת חוסר מקום , עמכם הסליחה)

רז, שאפו!
יש לך את זה ובשפע.

יש לך כשרון כתיבה מדהים
והחמלה שבך, רק עושה זאת הרבה יותר טוב ונוגע ללב.

ברור לך ולנו, ש"יומן הקפטן" ילך ויגדל.
זה תפקיד חובה אותו אני מטילה עליך,
מתוקף תפקידי הרם והנישא.

המון תודה אביבה ..
עכשיו שאני קורא את זה , שמתי לב שיצא לי ממש ארוך . . .

שורה תחתונה - הביס שקיבלתי משרגא היה ללא ספק אחד הכואבים שקיבלתי מיימי חיי

ממש תענוג.
כל מכרי יעידו כי אני וספרים מסתדרים רק אם רואים בפנים נוסחאות כאלה ואחרות
הקשורות כמובן באופן ישיר למחשבים. אבל שורות אלו קראתי בשקיקה.
כשרון זו לא מילה. בהחלט שאפו!

מצטרף למפרגנים,פשוט תענוג,רז הינך כישרוני בצורה בלתי רגילה,לדעתי
"ירון" צריך לפרוש בשיא ולתת לך לנהל את החנות
נראה לי שתוך חודש זה יקרה.

יפה סופר סופר אז מה עם האצבע קיבלת טטנוס?

רז כל הכבוד, יפה כתבת.
מחכים להמשך.
מסור ד"ש לשרגא

אז מה עם האצבע קיבלת טטנוס?

עד כמה שאני הבנתי הוא קיבל ביס לא טטנוס
כתיבה מרתקת .מחכה להמשך
שוני