תוכים מידע ומכירות

יום הזיכרון לשואה ולגבורה...יום בו הזיכרון ,הסיפורים, והכאב מתעצמים בחדות נוראית...
יום שבו רובנו מתייחדים עם זכר 6 מיליון נשמות..6 מיליון נרצחים..
יהיה זכרם ברוך.

זהו המקום לכתוב בו מרחשי לבכם.

מרחשי ליבי...

כבת דור שני לשורדי השואה מאוד קשה לי עם המושג ניצולי שואה...
ניצלו אלא שלא היו בתופת, אלה שחיו את התופת ש-ר-ד-ו את השואה..שרדו..

אני מצרפת משהו שכתבתי בעיקבות המסע של ביתי בפולין

בביתי הקט נושא השואה עולה פעמים רבות במהלך השנה...
חשוב לי שילדי ידעו.. ויעבירו הלאה..לא מסתירה,
"כשהקטנה" הצטרפה למסע בפולין,בדרך לא דרך תוך כדי התעקשות ומלחמה במוסדות, ידעתי..ידעתי שהיא יודעת..ידעתי שהיא לא תשכח ותעביר הלאה...

חזרה אחרת...
צילמה מאות תמונות מתוך צורך עז לשמר להראות...
לקח לה מעל חודש עד שאזרה מספיק כוחות כדי להתבונן בתמונות ולסדרן באלבום...

לקח לי 3 חודשים...עד שהצלחתי להתבונן בהן...

ישבנו יחד..דור שני ושלישי מביטות בתמונות....
ובלחש ביראת כבוד הילדה מספרת על כל תמונה ותמונה...
מקשיבה להסברים ומתבוננת בתמונות בעיניים מטושטשות מדמעות עצורות....

יד קטנה של ילדה "גדולה" אוחזת את ידי..
מניחה את ראשה על כתפי ולוחשת..

לאה מרגש ועצוב...
כואב מאוד, היום שמענו סיפור עדות של ניצול שואה שהוא סבא של תלמידה שלמדה בבית הספר שלי. כל שנה הוא בא ומספר את הסיפור שלו אבל בשנתיים האחרונות הוא היה מאוד חולה ולא יכל להגיע, השנה התקשרו אליו לשאול לשלומו ואם הוא צריך משהו והוא ענה שהוא רוצה לבוא. זו זכות לשמוע את הסיפור שלו, אני חושבת שרק בודדים לא בכו. אי אפשר להישאר אדישים לסיפור כזה. ולא רק לסיפור כזה אלא לכל מה שהתרחש בשואה.

הינה משהו שאני כתבתי (לפני שנה ביום הזיכרון לשואה הקודם):

לפעמים אני עוצרת וחושבת איך אפשר להרוג שישה מליון איש,
לפעמים אני לא תופסת בכלל מה זה שישה מליון איש, אני מנסה לדמיין
ולא מצליחה. אני מנסה לדמיין מה היהודים עברו שם, ולא מצליחה.
אי אפשר אפילו להצליח ולדמיין דבר כזה, זה כל כך נורא שאין מילה שיכולה לתאר את זה.
לפעמים אני עוצרת וחושבת למה? למה היה הצורך הנועז הזה להרוג עם שלם?!
אנחנו בסך הכל בני אדם! בעיני מי שקובע אם בן אדם חי או מת הוא אלוהים,
ואם יד אדם גרמה למוות של בן אדם, של עם שלם, אין על זה סליחה.
וכשאני שומעת על אמא שהייתה צריכה לחנוק את התינוק שלה, על מנת שהוא לא יבכה
ו"יסגיר" את כל האנשים שנמצאים איתם הדמעות חונקות את גרוני.
"השואה" היא לא רק מילה, מאחורי המילה הזאת אנשים עברו תופת,
איבדו את בני משפחותיהם, את היקרים להם מכל!
כשאני שומעת ניצול שואה מדבר על מה שעבר, הלב שלי נשבר.
לכן, לא נשכח ולא נסלח!


חברים רבים מפה הם נערים וילדים.. אנחנו הדור שיצטרך להעביר את השואה לילדים שלנו, לנכדים שלנו,
אסור לנו לשכוח גם למען כל אלה שנפלו בשואה וגם כדי שלא תהיה שואה נוספת!

יהי זכרם ברוך.

עצוב..

היום הזה עושה משו לכל אחת ואחד אין ספק. אם זה להתחיל לחשוב או לשאול שאלות שפתאום עולות.
לפני פסח השכבה שלי טסה לפולין. אני לא טסתי, לא הייתי מסוגלת.
ראיתי תמונות שצילמו ופשוט לא להאמין. איך אפשר לעשות דבר כזה?!
ביום שישי האחרון הייתה כתבה בערוץ 2 שבה מחפשים מי זה הילד בתמונה המפורסמת שצולמה בשואה. הראו שם צילומי וידאו שבחיים לא ראיתי.. מזעזע :/
אני מצרפת קישור לכתבה מומלץ לראות למי שלא ראה
http://www.mako.co.il/news-channel2/Fri ... 721004.htm

בסוף הכתבה מראים משהו ברחוב (בפולין) שיורק על הרצפה ומקלל את הצלמים , את היהודים. כמה רוע היה לו בעניים . עצוב.. עצוב לדעת שזה עדיין קיים ושיש אנשים כאלה

יהי זיכרם ברוך

מרגש מאוד...

נטלי את כל כך צודקת.. אי אפשר להעלות בדימיון אפילו
גם כשאני רואה תמונות וקטעי וידאו ישנים.. זה לא נקלט, העיניים והאוזניים מעבירות מידע,
המוח מסרב לקבל ולעבד אותו... כזו אכזריות וכזה סבל, קשה לקבל שדבר כזה קרה.


ראיתי את הכתבה בערוץ 2, "רוע בעיניים", אין דרך טובה יותר לתאר את זה..
ולא צריך ללכת רחוק עד פולין, גם בארץ יש גזענות ואנטישמיות


מה שהכי מכעיס אותי, זה שהיום בעולמנו ה"מתקדם", עומד לו רודן נתעב ומספר על תוכניותיו בגלוי, מול יותר מדי נציגי או"ם שפשוט יושבים ונותנים לו במה, ולא פעם אחת, כמה פעמים במשך השנים האחרונות, בזמן שהממשל שלו עובד נמרצות לייצור פצצה גרעינית.
איך זה קורה? ועוד מנהלים משא ומתן על סנקציות?... כאילו לאף אחד לא אכפת... אין לי מילים



אני מקווה שכמו שאנחנו זוכרים, יזכור כל העולם ויהיה סוף לאנטישמיות, לגזענות, לקנאות דתית ועדתית, לטירוף ולשנאה שיש בעולם הזה

היום יש בארץ 80 אלף ניצולי שואה חיים,
ולא חסר אנשים בעולם שאומרים היום שהשואה זו המצאה של היהודים וזה בכלל לא היה,
בעוד 60 או 50 שנה מה יהיה ?
יהי זכרם ברוך

מחמם את הלב לקרא את תגובתכם,
מחמם את הלב לדעת שאיכפת לכם,
מחמם את הלב לראות עד כמה חשוב לכם ללמוד ,לדעת,לשתף ולהעביר הלאה...

מחבקת חיבוק אישי כל אחד ואחת מכם

וואי אני מסתכלת בכתבה שצוריאל הביאה,
רואה את הצילומים מורשה, מהמקומות שאני כשהייתי בי"ב דרכתי שם, ראיתי וצילמתי.
איזה מצמרר ומעלה דמעות.
החוויה המשמעותית ביותר שעברתי בחיי!

יהיה זכרם ברוך.
לא נשכח לעולם!