תוכים מידע ומכירות

הכל התחיל בשירות מילואים בקיץ 2004. אחד החיילים אמר לי שהוא מגדל תוכונים והציע לתת לי זוג. “בכיף" עניתי. "הילדים יתלהבו".
"עוד חיות בבית ??” הזדעזעה אשתי. “לא מספיק שני כלבים, חתולים, ארנבות, שרקנים, עכברים ונחש, אין לנו מספיק בלאגן ולכלוך בחצר? ואני עוד לא מדברת על כמה כסף עולה רק האוכל".
"אל תדאגי" אמרתי, “זה לא יעלה לנו לנו שום דבר...עליי".
וככה, בלי באמת לחשוב מה אני אומר – התחייבתי.
עכשיו, אין ברירה והבטחות צריך לקיים.
נכון, היינו צריכים להתפשר על הרבה דברים אבל בשורה התחתונה – יש לנו תוכים.

אז בואו ותראו איך הקמנו (הילדים ואני) בית גידול שלם בלי כסף (כמעט) אבל עם הרבה השקעה וסבלנות.

שלב א' –
ניצלנו את העובדה שהאוגרים שהיו לנו מתו והשתמשנו בכלוב שלהם. את זוג התוכונים קיבלנו במתנה מהחייל במילואים ואוכל קנינו בשקית קטנה שנעלמה בתשלום החודשי הולך ותופח שהיה לנו ממילא בחנות חיות (זה בסדר...אף אחד לא שם לב).
משבר ראשון – התוכונית, שלימים זכתה לשם "סבתא רבא", החליטה שבן זוגה לא מוצא חן בעיניה, התנפלה עליו והרגה אותו. קנינו תוכון חדש ורשמנו 35 ש"ח במינוס.
משבר שני - אחרי שבוע גם התוכון החדש הבין שהתוכונית קריזיונרית וברח ברגע שפתחנו את הדלת להכניס אוכל. שוב תוכון חדש אבל הפעם כבר קיבלנו הנחה – עוד 30 שח למינוס.
המסקנה המתבקשת היתה שהכלוב קטן מדי לתוכונים ומייד ניגשנו לשלב ב' של המבצע.

שלב ב' -
לרגל תחילת שנת הלימודים החליטו בגן של הבן שלי לעשות סדר ונקיון ובין היתר זרקו כלוב ישן של ארנבות שהיה שם. בערך באותו זמן, בנה שכן מהרחוב הסמוך כלוב גדול מפלטות וזרק את השאריות בחוץ.
אין מה לעשות, מי שרוצה לחסוך צריך להיות עירני לדברים כאלה. הכל נאסף, הכלוב שופץ ונצבע (נשארה במחסן חצי קופסת צבע שקנינו פעם) וזוג התוכונים עבר לאחר כבוד לביתו החדש והמרווח 80*80*70. למעשה הכלוב נראה כל כך מרווח שהילדים מייד קיבלו מתנה מהסבתא עוד זוג תוכונים (שבדיעבד התגלו כשני זכרים).
סך הכל עלות הכלוב – 10 ש"ח לקופסת ברגים שעוד תשמש אותנו בהמשך.
עלויות נוספות – שני בתי הטלה – 30 ש"ח. המינוס גדל.

שלב ג' –
התוכונית סוף סוף החליטה שיש לה בן זוג מתאים וכלוב מרווח ועד סוף הסתיו המשפחה גדלה בעוד 6 תוכונים. שקיות האוכל התחילו לגדול אבל עדיין נטמעו בין שקי האוכל של הכלבים והחתולים. מצד שני, הכלוב המרווח כבר לא נראה מרווח כל כך.
מה עושים – מתפללים. ואכן, תפילותינו נענו וקרוב משפחה סיפר לנו שגידל בעבר תוכים ויש לו כלובים שהוא לא צריך. “תבוא עם עגלה ותיקח". אז באנו ולקחנו.
עוד שני כלובים גדולים (פלטות 80*80*100 ובית 70*100*40) הצטרפו ואיתם הגיע גם קוקוטייל אחד.
בנוסף, הצטרפו אלינו רביעיית פינקים שלסבתא נמאס לגדל.
התחלנו להרגיש כמו אימפריה קטנה.

שלב ד' –
באביב 2007 סבתא רבא (שנקראה אז עוד אמא) המשיכה לככב עם עוד 6 גוזלים וגם הפינקים התחילו לחגוג ומילאו את הכלוב. בסתיו, כבר שינינו את השם לסבתא עם ראשוני הגוזלים של הדור השלישי.
חלק מהתוכונים הוחלפו לטובת ערבוב דם, חלק לטובת בת זוג לקוקוטייל וחלק לטובת תשלום לחנות עבור בתים ואוכל.
את סוף השנה חגגנו עם כלוב חדש. לקחנו פרגולה (גזיבו) שפעם קנינו במבצע בהום סנטר (טעות קשה) והכלבים פירקו אותה כמעט לחלוטין ובנינו ממנה וולייר 1.8*1.8*2. נשארו עוד קצת שאריות מהפלטות אבל רוב הכלוב כוסה ברשת ריבועים זולה (12 ש"ח למטר). כמה חבלים שהבאתי מהמילואים (חיל הים – כבוד!!!) סיפקו את הצבע לכלוב וביקור בכפר קאסם סיפק את תאי ההטלה, אבני הקלציום וכלי האוכל הנדרשים במחירים זולים במיוחד.
עלויות - 50 ש"ח לשני אקדחי סיכות (הראשון נקנה במבצע בהום סנטר והתפרק מייד - לא למדתי מהטעות של הפרגולה) ועוד 150 ש"ח לציוד מכפר קאסם. זה בסדר, הכל רשום במחברת.

שלב ה' –
שנת 2008. השנה התחילה במשבר קשה כאשר נחשים שחורים חדרו לכלוב של הפינקים פעם אחר פעם וחיסלו אותם בכמויות. אחרי שבערך 25 פינקים נטרפו התייאשנו והחלפנו את הנותרים בתוכים. התוכונים לעומת זאת המשיכו להתרבות בטירוף (למרות שהקפדנו על ריבוי רק פעמיים בשנה) והחלפות שלהם הביאו אלינו קוקוטיילים וגם כמה פיץ' פייסים. פתאום שוב נהיה מחסור בכלובים. מה עושים? כרגיל משפצים.
מוצאים כלוב אחד שנזרק לערימת זבל בשדה הסמוך לבית של חבר. לוקחים כלוב נוסף שחבר אחר בנה פעם לשרקן שכבר מזמן מת ואחרי טיפול קצר יש שני כלובים חדשים בחצר. אישתי אומרת שהחצר מתחילה להראות כמו מחסן גרוטאות אז לא תהיה ברירה ונצטרך קצת לסדר אותה אבל מה אכפת לי זה מתקציב אחר. הבעייה – בלי ששמנו לב, עברנו כבר מזמן לשקי אוכל של 25 קילו. אז נכון שאף אחד כבר לא זוכר לאיזה מינוס הגענו אבל נקיפות המצפון מתחילות להציק. אין מה לעשות, עונת הריבוי הבאה צריכה לסגור את הפערים.

שלב ו' –
אביב 2009 מביא איתו כמות מכובדת במיוחד של תוכונים וקוקוטיילים. גם הפיץ' פייסים מתחילים להניב תוצאות. חלק מהגוזלים נמכרים, חלק מהגוזלים הולכים לחנות ומכסים את עלויות האוכל של כלל החיות בבית. חישוב מהיר מגלה שזהו, עשינו את זה. הקמנו בית גידול שלם, כמעט ללא תקציב. המבצע הסתיים בהצלחה. עכשיו אפשר לשבת, להנות מציוצי התוכים ולחשוב שכל זה בחינם... ואז מגיע הילד ומחליט שכבר מזמן לא הבאנו סוג חדש של תוכים והוא רוצה רוזלות מזרחיות. ממש זול, 800-900 ש"ח ויש לנו זוג. נו מילא אני אומר. נרשום שוב מינוס במחברת...
אגב, למי שמתעניין, סבתא רבא (שהספיקה בינתיים להחליף עוד בעל) עדיין חיה ובימים אלה אמור הגוזל השישי מההטלה האחרונה שלה לצאת מהבית.

פי
אהבתי את התהליך שאתה אישתך והילדים עברתם
כל הכבוד גם אני נישתי להרבות תוכונים ופינקים
אבל מאוד מהר היתיאשתי מכל העיניין כי הם היו יושבים על ביצים לא פוריות ואז לא הבנתי
שהייתי צריך להפריד ולחפש זכרים אחרים
כל הכבוד על התהליך

כל הכבוד זהבי על הסיפור בהמשכים והיוזמה,נראה לי שזה לא סוף הסיפור ועוד תמשיך אותו בעתיד.
אגב לא ציינת את זוג התוכונים שהבאת עד אלי הבייתה למטרת תרומה שמחכים אצל עוזי ,האם גם הם מהסבתא רבה?

איזה יופי זהבי.. הייתי פשוט שקועה בסיפור.
כל הכבוד