מערכת העיכול של תוכים חלק ב' ג'

ד"ר עדי גנץ  ( DVM, MSc, DVSc, DABVP (avian

קיבת הבלוטות ( Proventriculus ) 

הוושט החזי מסתיים בכניסה לקיבת הבלוטות. קיבה זו בתוכיים היא יחסית קטנה בנפחה והדופן שלה דקה באופן משמעותי מזו של קיבת השרירים. כפי שהשם מרמז, דופן קיבת הבלוטות כוללת מספר רב של בלוטות מורכבות, אשר מפרישות חומצה ואנזימי עיכול לחלל הפנימי הראשי. תוצרים אלו של הבלוטות חשובים לצורך עיכול המזון במורד מע' העיכול, אך לחומציות החזקה (  pH 1.5-2.0  ) גם תפקיד מגן בפני חיידקים וטפילים פתוגניים. זו אחת הסיבות לכך, שקשה להניח שתכשירים פרוביוטיים רגילים יהיו יעילים בתוכיים. לחומציות הרבה של מיצי קיבת הבלוטות גם תפקיד בהגברת ספיגת מתכות כבדות (בייחוד עופרת) כאשר הנ"ל נבלעות בטעות ע"י התוכי. מספר מחלות ומצבים אבנורמליים עלולים להופיע בהקשר של קיבת הבלוטות. התרחבות קיבת הבלוטות (
Proventricular Dilatation Disease, PDD )  היא מחלה חשודה כנגיפית, הפוגעת בעצבוב של מע' העיכול וכן במע' העצבים המרכזית, בלב ועוד. קיבת הבלוטות היא לעתים קרובות אתר המטרה העיקרי של המחלה. התוצאה היא קיבה מורחבת, בעלת תנועתיות איטית\חסרה, דקת דופן וגדושה במזון לא מעוכל. חשוב לציין שקיבה מורחבת מופיעה במחלות נוספות, ולכן איננה מהווה אבחנה ודאית ל PDD . אבחנה סופית של PDD דורשת ביופסיה (מהזפק) או אבחון מיקרוסקופי לאחר נתיחה. ציפורים חולות במחלה לרוב מרזות מאוד, מקיאות\פולטות, מפרישות מזון לא מעוכל בלשלשת, מראות סימנים עצביים (אחד או יותר מהסימנים הנ"ל בד"כ מופיע). המחלה מדבקת, ואין טיפול יעיל ממש כנגדה.
שמר הקיבה Macrorhabdus ornithogaster (בעבר כונה בטעות 'מגהבקטריה') שכיח בקיבת הבלוטות, ובייחוד בגבול בין קיבת הבלוטות וקיבת השרירים, במיוחד בתוכונים. ציפורים אשר מראות סימנים קליניים בעקבות נגיעות זו יורדות במשקל פרוגרסיבית, לעיתים פולטות\מקיאות, והלשלשת שלהן לא מעוכלת לחלוטין (סימנים המזכירים PDD ). את השמר אפשר לאבחן במשטחים מלשלשת טרייה, אם כי הדבר דורש מיומנות, ולעתים בדיקה של מספר דוגמאות לשלשת מכל ציפור. יש טיפול יעיל כנגד השמר. פפילומות, שהוזכרו בהקשר של חלל הפה והוושט, עלולות להופיע גם בקיבת הבלוטות. פצעים חודרים (עקב בליעת גוף זר חד) נדירים יחסית וגורמים מהר מאוד למצב מסכן חיים. גידולים רואים לפעמים בציפורים מבוגרות.

קיבת השרירים ( Ventriculus, Gizzard ) 

קיבה זו מופרדת בתוכיים מקיבת הבלוטות באזור מעבר צר הקרוי Isthmus . כמו שהשם מרמז – דופן קיבה זו שרירית ביותר (!) ונועדה לשבור ולגרוס את המזון הנאכל כהכנה לעיכול כימי. הגריסה מבוצעת ע"י שתי מערכות של שרירים נגדיים ובנוכחות חומצה ואנזימי עיכול מקיבת הבלוטות. החלק שפונה אל החלל של קיבה זו מצופה שכבה קרטינית נוקשה ומחוספסת (קוטיקולה, Coilin ), הנמצאת במגע עם המזון הנגרס. חלל קיבת השרירים איננו גדול, ובגלל השסתום הצר המפריד קיבה זו מהמעי, נוטים להיתקע כאן גופים זרים שונים ואבנים, שנבלעו ע"י הציפור. אף שאבנים אלו עוזרות בגריסה הפיזית של המזון, הן אינן חיוניות ! ושכיח יותר לראות בתוכים בעיות עקב עודף אבנים בקיבה מאשר עקב חסר שלהן. אין לכן צורך להציע אבנים ושברי צדפים כנ"ל.
מהסיבה שהוזכרה, גופים זרים מתכתיים בד"כ מגיעים לקיבה זו ויכולים להישאר בה זמן רב (תלוי בגודלם). בתוכיים בגודל אפרור ומעלה אפשר לנסות לשלוף גופים אלו באנדוסקופיה, אף כי מדובר בפרוצדורה קשה ומאתגרת. מאידך, שליפת גופים זרים בניתוח דרך חלל הבטן היא פרוצדורה פולשנית בהרבה, אשר כרוכה בסיכונים וסיבוכים רבים. שמרו על התוכי שלכם מפני בליעת גופים זרים, במיוחד מתכתיים!
פעילות קיבת השרירים נפגעת לעתים קרובות גם ב- PDD  (ראה למעלה). גידולים, פפילומות, פלישת תולעים לדופן הקיבה, כיבים ועוד, הן חלק מהתופעות הנוספות האפשריות בהקשר לקיבה זו.

הכבד

הכבד בתוכיים שוכן אחורית ללב, מתחת לקיבת הבלוטות וקדמית לקיבת השרירים. יש שתי אונות כבד – ימנית ושמאלית. הימנית מעט גדולה יותר. כבד תקין של תוכי לא צריך לחרוג מעבר לעצם החזה – אחורה. לתוכיים אין ככלל כיס מרה, אך הכבד שלהם מייצר ומפריש מלחי מרה דרך שני צינורות מרה ראשיים המסתיימים במעי הדק (בתריסריון). מלחי המרה חשובים לצורך אמולסיפיקציה וספיגה של שומנים וויטמינים מסיסי-שומן במעי. הכבד הוא גם האתר הראשון אליו מגיעים חומרים הנספגים ממערכת העיכול אל הדם, ומשמש כפילטר אקטיבי, הסופח ומנטרל רעלים. נוסף לתפקידים אלה, הכבד אחראי על ייצור חלבונים חיוניים רבים, בין היתר כאלה הגורמים לקרישת הדם בעת פציעה.

גורמי מחלה רבים פוגעים בכבד כאיבר מטרה ראשי, בין היתר אפשר למנות את חיידק הכלמידופילה (כלמידיה), חיידקים אחרים ( סלמונלה וכו ), נגיפי הרפס ( מחלת פצ ' קו ), נגיף הפוליומה ועוד . פה ושם נתקלים גם בטפילים הפוגעים בכבד . ציפורים הנגועות כרונית בנגיף הרפס עלולות לפתח בנוסף לפפילומות גם גידולים של צינוריות המרה בכבד ו \ או של צינורות הלבלב .

הכבד הוא גם אתר יעד לפגיעות של רעלים שונים , תרופות במינון עודף , ומחלות הקשורות בתזונה לקויה . כבד שומני הוא כבד אשר תאיו עברו תהליך ניווני כך שהם מכילים כמויות גדולות של שומן , ואינם מתפקדים כרגיל . התופעה שכיחה למדי בגוזלים המקבלים האכלת יד בעודף ,
ושלא לפי הוראות יצרן הפורמולה . לרוב זה קורה בגוזלים שכבר גדולים יחסית , אך כאלה שעדיין לא עצמאיים . כבד שומני מופיע גם בתוכים הניזונים על תערובות זרעים לאורך זמן , במיוחד קוקטילים , קווקרים , גאלות , אמזונות ועוד . לעתים קרובות ציפורים אלו מתות מוות פתאומי, ואם יש סימנים מקדימים – הם אינם ספציפיים .

אגירת ברזל בעודף גורמת אף היא לנזק לכבד . התופעה שכיחה יותר בטוקאנים , מיינות , ציפורי גן עדן ועוד , אך מינים מסוימים של תוכים ( לורים , כנראה גם ארות מהמינים הירוקים ) עלולים לפתח את המחלה אף הם . הזנת מינים אלו בכופתיות דלות ברזל ( עד 80ppm ) מקטינה את סיכון שלהם לחלות .

הלבלב

איבר זה מחולק ל 3-4 אונות בציפורים, צמוד ללולאת התריסריון, ומתנקז לתריסריון בסמוך לנקודת ניקוז המרה. הלבלב אחראי על ייצור מיצי עיכול המפרקים חלבונים ושומנים במעי הדק. בלי פעילות זו הציפור צפויה לרזות בצורה דרסטית ולהפריש לשלשת בהירה ושמנונית. תפקיד חשוב נוסף של הלבלב הוא ייצור הורמונים, שהידועים ביניהם הם אינסולין וגלוקגון. הורמונים אלה אחראים על בקרת רמת הגלוקוז בדם (ותהליכים נוספים רבים ). פגיעה בלבלב יכולה להגרם כתוצאה מהדבקה בנגיפים מסוימים ( קבוצת פארהמיקסו הכוללת את נגיפי ניו – קאסטל , קדחת הנילוס המערבי ועוד ), חשיפה לרמות רעילות של אבץ ועוד . הטלה פנימית בנקבות עלולה לגרום דלקת קשה בחלל הבטן , המערבת לעתים את הלבלב . גידולים של צינורות הלבלב קשורים בנשאות כרונית של נגיפי הרפס . סוכרת נדירה בתוכיים גדולים , והטיפול בהם בד " כ דורש אינסולין . המחלה שכיחה יותר בקוקטילים ותוכונים , שם היא כנראה על רקע תזונתי . הסימן הברור ביותר למחלה הוא שתייה והשתנה מרובה (לשלשת רטובה ביותר), ובד " כ גם אכילה מרובה עם ירידה במשקל . סוכרת חולפת רואים לפעמים בעקבות הטלה פנימית בנקבות תוכי .

אין להעתיק או לפרסם מאמר זה ללא רשות המפרסם