דף הבית / מאמרים תוכים / הכל על ציפורי אהבה

הכל על ציפורי אהבה

ציפורי אהבה.
במאמר זה אסקור את הזנים של סוג זה של תוכי, ארץ מוצאם ומידת הנדירות שלהם.  כמוכן אצטט טיפים לטיפול וגידול מפי מגדל מקלפורניה ארה"ב (שהאקלים שם די דומה לאקלים אצלינו).
השם המדעי (לטיני) שלהן הוא – אגאפורניס – AGAPORNIS, הכינוי הפופולארי צמח מתוך אהבתם לשבת בזוגות  ו"לטפל" זה בנוצותיו של זה.


מספר עובדות חשובות שיש לזכור לגבי ציפורי אהבה:

1)    הן ציפורים קטנות
2)    מקורן באפריקה ובאיים מסביב ליבשת.
3)    הן שייכות למשפחת התוכיים

ישנם זנים של מין זה המוכרים מזה כמאה שנים, ולעומת זאת ישנם זנים שהתגלו רק במאה האחרונה. תוכי קטן זה בעל הזנב הקצר והמעוגל נחלק ל – 9 זנים עיקריים – חלקם שכיחים מאוד וחלקם נדירים ביותר. בחלק מהזנים יש הבדל חיצוני בין הזכר והנקבה ובחלק הזכר והנקבה נראים זהים.

הזנים הנפוצים ביותר:
1. "פני אפרסק"
2. "פישר"
3. "פרסונטה"

הזנים הנדירים: 
1. "לחיים שחורות"
2."פנים אדומים"
3. "מדגסקר"
4. "ניאסה (ליליאן)"
5.  "אביסיניאן".
6. "קולר שחור"

* "פני אפרסק" – היא הנפוצה ביותר, קיימות לפחות 17 מוטציות לצבעים שונים, אשר מאפשרות למעלה מ-100,000 שילובי צבעים!!

הזנים בהן יש הבדל בין זכר לנקבה:

בשלושה מתוך 8 הזנים ניתן להבחין בשוני בצבעים בין הזכר לנקבה. ואלו הם:  מדגסקר, אדום הפנים ואביסיניאן.
מדגסקר (MADAGASCAR)   – שמו המדעי – Agapornis Cama



זכר 
-ראש, עורף וצוואר אפורים, גוף ירוק, כנפיים בירוק כהה יותר המתכהה עוד יותר בקצותיהן, שחור מתחת לכנף,
ירכיים בצבע לבן-אפרפר ורגליים בצבע אפור חיוור.
נקבה – כולה ירוקה.
כצפוי מוצאו מאיי מדגסקר, ניתן למצוא אותן בקבוצות קטנות באיים בקרובים.
ציפורים אילו מיוצאות משם כבר למעלה מ-100 שנים. בשל הנחיות חדשות יחסית של ממשלת מדגסקר – הנוגעות
לייצוא – הפכו ציפורים אילו נדירות מאוד.
סיבה נוספת להיותן נדירות היא הקושי בריבויין בשבי.  בטבע לכל זוג שטח מחייה גדול מאוד.

פנים אדומים (RED FACED)  Agapornis Pullaria

זכר –בגוני ירוק בהיר – צהבהבים יותר בחזה ובבטן, הפנים והמצח בצבעי כתום-אדום,אברי התעופה וקפלי הכנפיים
בצבע ירוק כהה יותר, הכתפיים ומתחת לכנפייםשחור,
ירכיים בצבע אדום ורגליים אפורות.
לנקבה – יש יותר כתום בפנים, שאינו כל-כך אדום מבריק, הנוצות שמתחת לכנפיים ירוקות.
ככל הנראה, לזן זה שטח המחייה הגדול ביותר – ממרכז אפריקה ועד למערב אתיופיה.  זן זה נחשב לראשון שיובא לאירופה,
למרות זאת הוא אינו מתרבה טוב בשבי,
וידוע רק על מקרים יחידים שמגדלים הצליחו לרבות אותם, וגם אז רק מאילו שהחזיקו בזוג אחד בלבד.

 

אביסיניאן (ABSSINIAN)  Agapornis Taranta

ידוע גם כציפור האהבה בעל הכנף השחורה.
הזכר – ירוק, המצח, והפדחת בצבע אדום-שני, כך גם טבעת נוצות מסביב לעיניים.  תחת הכנפיים שחור.
לנקבה – אין שום אדום בראש או מסביב לעיניים, תחת הכנפיים בד"כ ירוק, אך יכול להופיע עירוב של שחור וירוק.
מוצאן באתיופיה. החלו לייבא אותן רק במאה הזו.  לשם ריבוי יש לגדלם בזוגות בודדים.

הזנים בהם זכר ונקבה בעלי הופעה זהה
אלו נחלקים לשתי תתי-קבוצות – בעלי טבעת סביב העיניים ואלו ללא טבעת סביב העין:

בעלי טבעת

פישר (FISCHER)   Agapornis Fischeri

הם ירוקים, ירוק כהה בגב ובקצות הכנפיים, ובהיר יותר בחלקים התחתונים.
המצח בצבע כתום-אדום בהיר המתפשט ומתמזג לתוך ירוק זית כהה.  לחיים וצוואר בכתום בהיר יותר.  חלקים בצבע אדום אלמוג.
עור חשוף מסביב לעיניים בצבע לבן, רגליים בצבע אפור בהיר.
מוצאם – פנים הארץ וצפון טנזניה.
בשבי הם מתרבים באופן חופשי.  בד"כ מגדלים אותם בקבוצות גדולות. (בתמונה זוג הורים עם הגוזל הלבקן שלהם)

ניאסה Agapornis Lilianae

נקראים גם ליליאן.
הם ירוקים – בהירים בחלקים התחתונים וכהים יותר בגב ובכנפיים.  הראש בצבע סלמון בהיר ועד כתום. בהירים יותר במצח וחיוור יותר בלחיים,
גרון וחלקו העליון של החזה. מסביב לעיניים עור חשוף לבן. ירכיים בצבע אדום, רגליים אפורות.
גם זן זה חדש יחסית – התגלה ע"י גב' ליליאן סקלייטר (על שמה הם נקראים) ב-1890. החלו לייצא אותם רק בשנות העשרים של המאה הזו.
בטבע הם חיים בלהקות המוניות המונות בין 20 ל-100 פריטים.
בשבי הם מתרבים גם בלהקות וגם בכלובים.  אך הם הנדירים ביותר מבין בעלי הטבעת.

לחיים שחורות (BLACK CHEEKS) Agapornis Nigrigenis

ירוקים– מעט כהים יותר מהליליאן, בהירים מעט יותר בחלקים התחתונים ובאחוריים שלהם.  הראש חום-שחור,
הגרון בצבע סלמון, העורף בצבע זית-צהבהב והכנפיים בצבע ירוק כהה.
מסביב לעין עור חשוף בצבע לבן. ירכיים בצבע אדום בהיר, רגליים אפורות.
זן זה נמצא בכל האיזור, מתמקד בסביבת ערוצי נחל בדרום מערב זמביה ובזימבבווה.
התגלה והחל מיובא בתחילת המאה ה-20.  הם מתרבים בקלות, וניתן לגדלם גם בקבוצות גדולות.

 

פני מסיכה – פרסונטה (MASKED FACE)  Agapornis Personata

בעלת מראה כללי "ירוק" – כשהראש, הלחיים והפדחת בצבע חום-שחור. מעין קולר צהוב בעובי של כ-1.5 ס"מ,
כשחלקו הצר יותר שלו בעורף וחלקו הרחב על החזה.ירכיים בצבע אדום
מסביב לעיניים טבעת עור בצבע לבן.
מקורם בדרום מזרח טנזניה. התגלו במאה ה-19, החלו לייבא אותם רק בשנות ה-20 של המאה הזו.
הם מתרבים בקלות בקבוצות גדולות.
ישנה מוטציה כחולה, שמקורה בטבע, החלו מייבאים אותה מייד כשהתגלתה.

חסרי טבעת

פני אפרסק (PEACH FACED)  Agapornis Roseicallis

בעלי הופעה כללית בהירה, כמעט ירוקים.  בחלק התחתון צהובים, כחול בוהק באחוריים.  החלק הקדמי רצועה בצבע
אדום-ורד עמוק. ירכיים בצבע קרן וירקרק בקצוות.  רגליים אפורות.
הם נמצאו בחלק היבש של דרום אנגוליה בסוף המאהה-18, אך התבלבלו אז ביניהן לבין "פנים אדומים". בטבע
הם חיים בד"כ  בקבוצות של 10 פריטים.
הם המתאימים ביותר לגידול בבית ולאילוף, הם בעלי אופי משעשע וחברותי, מלאי חיים וסקרנים.  רצוי לבחור ציפור
צעירה – שיש לה סימנים בהירים לרוחב החזה, ואם אפשרי צבע כהה
בבסיס המקור ציפור צעירה תתרגל מהר יותר אל המגדל, שיגרת היום והמזון שיוצע לה.  ככל שהציפור צעירה יותר
כך קל יותר לאמן ולאלף אותה..

קולר שחור (BLACK-COLLARED) Agapornis Swindermiana

ידועים גם כ"סווינדרן". לזן זה יש תת זן.
צבעם– ירוק מעושן, בהיר יותר באזור הלחיים ובחלקים התחתונים, הגרון צהוב. קולר שחור צר על העורף – עם חלק צהוב מתכתי מתחתיו, שמתמזג אל תוך הירוק שלהעורף.
הגב התחתון, האחוריים והחלק העליון של הזנב בכחול זוהר.  מתחתלכנפיים – ירוק. הנוצות באמצע הזנב ירוקות, לפעמים יופיעו נקודות אדומות-כתומות.  קצה הזנב –
באדום בהיר עולה אל עבר הבסיס, עם פס שחור ונקודות ירוקות.  אישון העין בצבע צהוב-זהב, ירכיים בצבע קרן-שחור והרגליים אפור כהה.
הם נחשבים לנדירים בטבע.

•    תתזן ZENKERI – החלק הצהוב מתחת לקולר רחב יותר ונוטה לכתום. זן זה בהיר יותר וגדול מעט יותר מהסווינדרן.
הוא חי באזור הקמרון במזרח ובמרכז זאיר.
זהו זן שטופח ע"י כומר בשם האב האטסבור, שהחזיק אותם בחיים על תזונה של פגות של עץ השיקמה. ברגע ששינו את תזונתם, הציפורים מתו לאחר שלושה ימים.
מעולם לא הצליחו לייצא ציפור זו.

בריאות
תשומת הלב להתנהגות הציפור תעיד על בריאותה – היא צריכה להיות מלאת חיים,קופצנית, נוצות חלקות ומבריקות.
בדוק את שתי עיני הציפור ואת פתחי הנשימה העיניים צריכות להיות צלולות, והנוצות סביב פתחי הנשימה נקיות, המנע מציפור שיושבת על מקומה עם נוצות מנופחות ובעיניים עצומות, כשראשה נטוי אומתחת לכנף.
ציפור חולה תטשטש את עובדת היותה חולה – כאשר היא כבר מראה סימני מחלה בדרך כלל כבר לא ניתן לעזור לה.
על מנת למנוע הדברה של שאר הציפורים (אם יש), יש לבודד כל ציפור חדשה במקום אחר בבית, רחוק משאר הציפורים למשך 30 יום!
באם הציפור מראה סימני מחלה השתדל לשמור אותה בחום (לחמם את איזור הכלוב עםמנורה למשל) ובשקט.
תשקה אותה במי דבש (מים עם גלוקוז) ותניח את הכלי עם הזרעונים והאוכל שהיא אוהבת במקום שיהיה לה נח לגשת. נסה להאכיל אותה בדייסה חמימה.
התייעץ עם וטרינר המומחה לציפורים.
כדאי להחזיק בבית אנטיביוטיקה לבעלי-חיים, ולהתחיל בטיפול, בהתאם להוראות, לפני שהמחלה תתגבר.


קביעת המין

אם בוחרים בציפור יחידה או בזוג כחיית מחמד בוודאי תרצו לקבוע את מין הציפור.
באופן כללי – לנקבה ראש , כתפיים  ומרווח בין עצמות האגן רחבים יותר מאשר של הזכר.
את שני המאפיינים הראשונים ניתן לראות את השלישי לחוש.
עלמנת לחוש את איזור האגן – אחוז בציפור כשגבה כנגד כף היד שלך, האגודל והזרת על הכנפיים וראשה בין האצבע לאמה – כך שהבטן של הציפור פרושה לפניך לבדיקה.
עם האצבע, בין רגלי הציפור אמורים להרגיש את קצות עצמות האזן(2 עצמות), ממש מעל הזנב.  אם העצמות סגורות ואין כל מרווח ביניהן, סביר שזהו זכר.
אם המרווח הוא כמעט בעובי הזרת שלך – סביר שזוהי נקבה.
בכל מקרה יש סיכוי של 50% שצדקת 

בית=כלוב
כלוב סטנדרטי המיועד לתוכי קטן יהיה מספיק לציפור יחידה, כשממילא חלק מהיום היא משוחררת.
אם רוצים זוג שיתרבה צריך לדאוג לכלוב במידות : 93X39X62 ס"מ (גובה 62, רוחב93 ועומק 39 ), הכלוב צריך לספק לזוג יכולת לעוף מצד אחד של הכלוב לצידו השני – הדבר חשוב ביותר לבריאותם.
בשל ההרגל ללעוס כל דבר- לא מומלץ לבנות להם כלוב או חלקי כלוב מעץ, או לחילופין לקחת בחשבון שמידי פעם צריך להחליף את הכלים/חלקים שהתוכים השמידו.התוכים האלו, ובמיוחד הפיצ'פייס יכולים להיות חמקניים ביותר ולנסות לברוח מבין הסורגים – הם יוציאו את הראש, יעצרו את הנשימה וידחקו את חלק הגוף העליון ואז יכניסו נשימה עמוקה ופשוט ייפלטו החוצה מבין הסורגים, לכן צריך לשים לב למרווח מתאים.
יש להרחיק אותם מכל סוג אחר של ציפורים, הם עלולים לפצוע ואף להרוג כל ציפור קטנה מהם. לעולם לא לשים אותם עם פינקים, כנרים ואפילו קוקטילים – אם אילו יקרים לכם…

תזונה
קודם כל תערובת של זרעים המורכבת מ- תערובת לפינקים, תערובת לתוכונים ותערובת לציפורי בר.  אם נוסיף לזה ירקות טריים, גזר מגורר ותירס טרי –
לא נזדקק להוסיף גם ויטמינים, למרות, שתוספת כזו לא תפגע בציפור.
מזון תינוקות יבש בעל תכולת פרוטאין (חלבון) גבוהה יתאים, אבן גיר-סידן חייבת להיות זמינה תמיד. ודוחן.
יש לשמור על עקביות בתזונה הנבחרת כי מערכת העיכול של הציפור תתרגל אליה.

ריבוי
אם אפשר רצוי לגדל קבוצה של ציפורים כדי שהן תבחרנה את בני הזוג שלהן. גידול של זוג אחד זכר+נקבה לא בהכרח אומר שהם יביאו צאצאים.
בסתיו יש לספק להם תא הטלה במידות 26X15X15 ס"מ, חומרי קינון ופרטיות…הציפורים יטפלו בחומרי הקינון – ירכו אותם ע"י לעיסה או השקעה במים וכד'.
חומרי הקינון המתאימים הם:  עלי דקל, נייר עיתון, דשא יבש וקש. על כל חומר שנבחר להיות סיבי ושלא יהיה נגוע בחומרים קוטלי חרקים או קוטלי מזיקים.
ציפורי האהבה ידחסו את הקופסא וייצרו מעין תעלה עם פתח דומה לפתח של מערה.
הנקבה מטילה בין 4 ל-6 ביצים, ודוגרת עליהן במשך 21-24 יום.
אם הזוג שלך הטיל 8 ביצים או יותר, ודוגר עליהן יותר מידי זמן…
מ ז ל  ט ו ב!!! שידכת שתי נקבות!
הזכר עוזר בדגירה, אך מעביר יותר זמן בשמירה על פתח המערה.
כשהגוזלים בוקעים – שני ההורים מאכילים אותם.  עליך לספק להורים מזון קל לעיכול כמו– מזון ביצים השרייה והנבטה מעט ירק ופרי.
הגוזלים יוצאים מהקן אחרי 5-6 שבועות וההורים ממשיכים לטפל בהם עוד כשבועיים בערך.
אם זוג התוכים שלך מניח לביצים להתקרר או לגוזלים הצעירים למות, צריך להבין שההורות באה להם כשוק ללא כל הכנה מוקדמת. הם פשוט לא יודעים מה לעשות.
בהטלה-שתיים הבאות הדברים יסתדרו.
יש לאפשר מקסימום 2-3 הטלות בשנה לכל זוג!!

טיפים למגדל ולריבוי/דאג בדוול DOUG BEDWEL

האם זה בכלל מה שאני רוצה?
ריבוי לאב בירדס יכול להיות מאוד משעשע, מלמד, מאתגר, ממכר ומרחיב את הלב.  אבל זה יכול להיות גם: יקר, מעייף, מתסכל ושובר לב.
יש הרבה סיבות בעד ונגד כניסה לעולם הזה של ריבוי לאב בירדס.
סיבות טובות יכולות להיות – שאתה מהופנט מציפורים אילו ורוצה ללמוד יותר, אתה אוהב לבזבז שעות שינה ויש לך המון כסף עודף שאתה מת
להוציא אותו על אוכל לציפורים, כלובים, אביזרי ניקוי וחשבונות של הוטרינר
אם אתה חושב להכנס לריבוי על מנת לעשות כסף – אני לא יכול לעזור לך.
חלק גדול מהמגדלים אינם מצליחים להוציא את עלות גידול הגוזלים, מעטים עוד יותר מצליחים להרוויח מכך, ומעטי מעט – יכולים לחיות מזה.
אם עדיין אתה חושב על גידול ציפורי אהבה כדאי שתחשוב קדימה – תכנון נכון חשוב ביותר.
כמה רציני אתה בעניין?
האם אתה מעוניין רק בשני זוגות או רוצה קבוצה גדולה יותר?  אם הציפורים שלךיתחילו להביא צאצאים מה תעשה איתם? האם יש לך זמן להאכלת יד
(להחתים אותם) או שתיתן להורים לגדלם?  האם אתה רוצה למכור את הגוזלים, ואם כן,איפה ואיך? כמעט כל מגדל יגיד לך שיותר קשה למכור אותם מאשר לגדלם.
תכין תכנית לך ולציפורים: אתה  תמיד יכול לשנות אותה אם תצטרך, אבל, זה באמת עוזר לדעת מהן המטרות שלך וההגבלות שיש לך.  כמה סה"כ ציפורים אתה רוצה שיהיו לך?
האם יש צבעים ספציפיים שתרצה לייצר? איזה ציפורים תצטרך כדי לעשות את מה שאתה רוצה לעשות, ומאיפה תשיג אותן?  האם יש לך מספיק מקום ויכולת לגדל דור שני ושלישי?
כמה יעלה להאכיל את כל הציפורים שאתה מצפה שיהיו לך?  וכמה גוזלים תצטרך למכור כדי לממן זאת?
עיצה חשובה למגדל מתחיל – להתחיל קטן.
זה הרבה יותר קל להגדיל את הכלוב (או לול, כלוב תעופה) מאשר להקטין אותו.
להתחיל בקטן – ייתן לך את האפשרות באמת  ללמוד על הציפורים, ללמוד למה לצפות, וללמוד מה אתה רוצה באמת.
נוראקל לשבוע מתחביב זה – הרבה מגדלים נטשו את העניין לאחר מס' שנים כשהםאיבדו שליטה על גודל הכלוב (AVIARY- יותר לול מכלוב) שלהם, כשזה הפך ליותר מידי עבודה והפסיק להיות כייף.

החוקים:
1)    תשומת לב
2)    לסמוך על השיפוט שלך

למרות שאלו חוקים שנראים מאוד ברורים ומובנים מאליהם, קורה לא פעם שמתעוררת בעייה חמורה, ובמבט לאחור אני מבין שנכשלתי באחד או בשני החוקים הללו,ויכולתי למנוע משבר גדול.

1)    קח זמן ושב לצפות בציפורים שלך –ממרחק צפייה טוב. אחרי כמה דקות הציפורים יתעלמו מנוכחותך ויתנהגו "רגיל"ואז תוכל להבחין בהתנהגות הטבעית שלהן, הקשרים החברתיים מי מסתדר עם מי, הזוגות שנוצרים והמערכת החברתית בלהקה.  הכנס את ההרגל הזה לשגרת היום שלך, לשים לב לפרטים קטנים – כמו לדוגמא:
האם מיכל האכלה בצד אחד של הכלוב תמיד ריק? יש סיכוי רב שאחת הנקבות מסלקת החוצה את כל הזרעים על מנת ליצור מקום לקינון עבור עצמה.
לא קורה הרבה שנקבה אכן תקנן במיכל האכלה – יש יותר מידי הפרעות, אבל, כך היא מרעיבה את עצמה ואת בן זוגה.
הוספת כלי נוסף, שיהיה קטן מכדי שהיא תזהה בו פוטנציאל למקום קינון, יכול לפתוראת הטרגדיה הזו.  וזו רק דוגמא אחת מיני רבות.  ע"י צפייה יומיומית, ושימת לב לפרטים, אתה תלמד על הציפורים שלך ועל התנהגותן יותר טוב מכל מה שתוכל ללמוד מספרים או מאתרי אינטרנט כלשהם.
2)    זהו חוק שקשה למלא – במיוחד אם אינך בטוח בידע וביכולות שלך. עדיין זה מאוד קריטי וחיוני שתשמע לשיפוט שלך.
זכור  שכל ציפור היא ייחודית, ואף אחד לא מכיר את הציפור שלך כמו שאתה מכיר אותה.  זה לא אומר שאתה לא צריך לחפש עיצות בספרים, אצל הווטרינר או אצל מגדלים מנוסים יותר, אבל זה כן אומר שתפעיל שיקול דעת בבחירת העיצה אותה תיישם.  איזו עיצה אינה מתאימה לך ולציפור שלך.
זו עובדה מצערת שיש עיצות גרועות באותה המידה של עיצות טובות. אם עיצה אינה נשמעת לך נכונה – כנראה שהיא אינה מתאימה לך או לציפור שלך תקרא כל ספר שאתה משיג אבל תמיד תזכור:  מה שאתה למד מהציפורים שלך הוא הרבה יותר חשוב מכל מה שתלמד ממקור אחר!

כלובים

אין ממש "נכון" ו"לא נכון" בבחירת הכלוב.  העיקרון של "יותר גדול = יותר טוב"– כעיקרון הוא נכון, אבל יש אינספור ויכוחים ודיעות סביב הנושא.
גידול בתוך הבית – אני לא מגדל אותם במושבות (קבוצות), אלא נותן לכל זוג כלוב נפרד.  יש מספר יתרונות לשיטה:  יודעים של מי הגוזלים.  אם עובדים על מוטציות – יותר קל לשלוט במייתרבה עם מי, ואפשר לעקוב אחרי זוגותפוריים או לא פוריים. כמו כן אין אלימות, בכלוב גדול לקבוצה, יכולה להתפתחמריבה ואלימות בין הציפורים.
חסרונה של השיטה  – המבנה לוקח יותר מקום, יותר כלובים והטיפול והריבוי לוקחים יותר זמן מאשר להקה.

מידות הכלובים:  אורך 78 ס"מ, גובה 36 ס"מ, עומק 36 ס"מ.  לכל כלוב 2 דלתות בגודל של 15.5 ס"מ מקדימה.  על אחת הדלתות תלוי מיכל המים, ועל השנייה מיכל האכלה.
ככה יותר קל לטפל בכלוב.  וכן, הדבר אינו מאפשר לציפורים להפיל ולשפוך את תוכן המיכלים.
בגודל הזה של כלוב – הציפורים יכולות ממש לעוף מצד אחד לצד השני של הכלוב.  כמובן שיש להם צעצועים ומתקני טיפוס.
בניית הכלוב בעצמך:
רצוי להשתמש ברשת פלדה כשהמרווח הוא 2.6X1.3ס"מ. בהרבה מקורות תמצא כי מרווחים של 3.6X3.6 ס"מ הם אידיאליים ללאב בירדס, אבל,ציפור יכולה להוציא את הראש שלה מחור כזה, אבל לא את הגוף – מה שקורה במצב הזה הוא שהיא עלולה להיפצע קשה או אפילו לשבור לעצמה את הצוואר ולמות בתוך המאבק להשתחרר.
לכן, לא להשתמש ברשת שהמרווחים שלה גדולים מספיק לראש של הציפור.
סכנה נוספת היא – צינק (מגנזיום)שנמצא במתכת מגלוונת בתהליך שמכונה "טבילה"היוצרת שכבה דקה של צינק המהווה איום על הציפורים.  שכבה זו נוטה להתקלף, והציפורים הרבה פעמים מכרסמות את הרשת וכך הן בולעות כמות גדולה של החומר בזמן קצר.
ישנן מתכות שגלוונו לפני הטבילה, כך שהצינק נקשר אל המתכת ולא משתחרר ממנה ואינו מסכן את הציפורים.
על מנת להבחין בין הנ"ל –  אם אתה יכול להבחין בתפרים של הרשת – היא גלוונה בטבילה ומסוכנת לציפורים.  רשת שאינך יכול להבחין בתפרים – היא מהסוג השני ואינה מסוכנת.

כלוב תעופה AVIARY
לציפורים שאינן בעניין רבייה כרגע.
כדאי לצרף את הצעירים יחד, הן נוטים להסתדר טוב יותר אחד עם השני מאשר הבוגרים.  ניתן להפריד זכרים ונקבות, כדי למנוע מריבות, אבל מצד שני, אם שמים ביחד ניתן ללמוד מצפייה מי זכר ומי נקבה.
גודל – המידות שניתנות כאן הן גודל ממוצע.  התעפה חשובה ביותר להתפתחות הציפורים ובמיוחד לצעירים. וכך.  קל לטפל ולתחזק קבוצה גדולה 62X78X78 ס"מ.

תמונות נוספות:

מוטציה לפישר:

מוטציה לפיצ'פייס:

מוטציה לפרסונטה:

אודות תוכיאינפו

השאר תגובה

Unfortunately, your license verification failed because of this reason: License is not installed yet or corrupted.